יצירות אחרונות
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (1 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (4 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
סיפורים
קורנליההשמונה במרץ אלפיים וחמש ושוב בשש-עשרה והשבע-עשרה בדצמבר. קורנליה. [קצות הכנפיים נקטמים וכבר יש ערימה מכובדת, אידיוט שפוי מרים גבה אבל לא אכפת לנו ממנו]. אפשר להרגיש את הרוח דולפת דרך הקירות והדלתות רועדות מצחוק כשקורנליה נועלת אותן, כאילו יחזרו לחפש אותה. פעם השיער שלה היה מסתדר יפה מאחורי האוזניים, והיא יכלה לראות את הלכלוך מכסה נמשים דוהים. והיא כבר לא ממש זוכרת אם יש לה עיניים תחת השיער. קורנליה מטומטמת ונאחזת במה שכבר אי אפשר לראות. אמא תמיד אמרה שקורנליה היא הבת שלא היתה לה, וקורנליה היתה עוצמת עיניים ומחכה למשהו טוב. [הם נועלים אחריהם ואומרים שקורנליה משוגעת, משאירים חלונות פעורים. זה לא נורא, לפחות כאן לכולם קר יחד. מפלצות אוהבות סדקים באור, היא אומרת לאף אחד, מפלצות אוהבות-]. נוצות ושאריות כנפיים רודפות את הרוח החוצה ומתפוגגות, לקורנליה אין אופק. היא צוחקת ומתנדנדת למטה ואחורה כמעט כמו ילדה אמיתית, מחייכת לפיה כחולה קטומת כנפיים שלא תברח לה לעולם. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |