אגדה של סתיו

בושם הסתיו נושק חלון

קרן שמש ריצדה ווילון

זכות צהריים על עץ האלון

וכולם יושבים להם בעדנה בסלון

רוח קלה עוטפת

עלעליה היא קוטפת

אל העצים היא נושבה

אל חלילה בריחוף דק רוכבה

נגיעה לוטפה שדותיה חצב

שעת בין ערביים פוצעת דמדומים

צובעת נופה היא בין הכרמים

למפתן הערב הקריר

צלילות ניגונו של האוויר

יורד הוא אל כיסופי העיר

לזריחת לבנה בשלוות מרחבים

יהלכו זוגות שלובי ידיים מאוהבים

למתק זהוב ארגמני מנעמיה 

בפציחת שלל אוסף הזמירות

סתיו רד אל העמק הגן הגיא

לערגתו טווה לו חוטים של שי

בזה השיר הפותח

זורם הוא וקולח

נישא הוא אל תום ימיו

וכך מסתיימת לה אגדת הסתיו