יצירות אחרונות
שטיח החיים (2 תגובות)
דן יעקבי /הודעות -22/11/2026 10:39
השקת הרומן ההיסטורי המופלא של יצוק עזוז (5 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:15
מי סופר (3 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:01
טִפּוֹת מְיֻתָּרוֹת שֶׁל עֶצֶב (2 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2026 05:59
עוֹד תִּפְרַח בְּתוֹכְךָ 🌹🌹🌹 (9 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/11/2026 05:34
זיכרונות נצורים להישרדות (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2026 05:25
לכל מוקיריי, שאינם רבים (2 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /הודעות -22/11/2026 03:12
צְ'מְעוּ סִפּוּר הָזוּי עַל שֵׁם (3 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /סיפורים -22/11/2026 03:05
סיפורים
לא קוראים לי מיכאל!
ממש לא היה לי מזל. המשימה המבטיחה לסקר את האוקטוברפסט בניו יורק הוחלפה פתאום ביריד אוכל משמים בווינה. ניו יורק באוקטובר, עם בירה, נקניקיות וסטודנטים שיכורים, הייתה בגדר חלום; וינה עם שניצל ושטרודל, פחות. אבל לבוס היו תוכניות אחרות. דחפתי למזוודה מכנסיים קצרים עם כתפיות ונסעתי לשדה. עברתי את כל הבדיקות, כולל זו האמיתית והחיונית מכולן, הדיוטי פרי, ועליתי על המטוס.
לפחות פה היה לי מזל.
שלוש שעות טיסה ליד הגברת המתעטשת בשורה שלפניי, או לצד הילדון שלא מפסיק לקפוץ במקומו בצד השני של המעבר, יכלו להיות הסיוט הגדול שלי. אבל המזל חס עלי והפגיש אותי עם גבר שנראה אינטליגנטי להפליא, שהתיישב בדיוק במושב לידי.
אם בנוסף לשינוי היעד המעצבן הייתי צריך לסבול גם שותף מרגיז לטיסה, מצב רוחי היה צונח לשפל שלא נראה מאז תחילת השנה, אותה פעם שבה נרדמתי בטעות בדיוק חמש דקות לפני חצות.
לכן שמחתי מאוד כאשר עשר דקות לתוך הטיסה, מיד אחרי כל ההכרזות ה"מרגיעות" של צוות המטוס על אפשרויות שונות ומשונות למות בהתרסקות או טביעה, האיש שלצידי הציג את עצמו בתור "מיכאל - אספן סיפורים" והתחלנו לפטפט. התברר שיש לו תחביב ייחודי: הוא אוסף סיפורים הקשורים למקצועות של אנשים.
הוא דפדף בעמוד מקומט בפנקסו העבה והתחיל:
"פעם פגשתי סוכן ביטוח, לא אשתמש בשמו האמיתי, לכן נקרא לו בשם מיכאל. הוא הצליח בעיסוקו די טוב, אבל רצה להיות טוביותר. בהתחלה ביטח את כל משפחתו, לפחות עד ריחוק משפחתי של בני דודים של חותנת של סבא. אחר כך את חבריו, ואת חברים של חבריו. בהמשך, הוא החל לשוטט בשכונות, לדפוק על דלתות ולהציע פוליסות לדירה, לחיים, נגד בגידה ואפילו נגד נזלת. שכונות שלמות היו מבוטחות אצלו, ולו רק כדי שלא יחזור לדפוק על דלתיהם.
אבל הוא לא עצר שם. כשיפור עסקי, הוא עבר לשיטה מהפכנית: כששוחח עם אנשים, היה היה מחכה שיגידו את מילת הקסם – 'ביטוח' ומשם היה ממשיך לכל סוגי הפוליסות. לאט לאט, מילות הפעלה התרחבו למילים כמו 'הבטיח', 'בטוח', 'ודאי', ואחר כך גם 'פנסיה', 'גניבה', 'הסכם' ואפילו 'עבודה'. בסוף, אפילו פרידה כמו 'ביי' פתחה אצלו חוזה. מישהי פעה אמרה 'ביונסה' ויצאה עם ביטוח פנסיוני.
אנשים פחדו מהקסם האישי שלו עד כדי כך שברגע שראו את מיכאל מרחוק, היו מסתובבים ובורחים במהירות שיא. אבל לגיבור שלנו זה מעולם לא הפריע. הוא היה בטוח שהם סתם מתביישים לבקש טובה, ולכן פשוט רדף אחריהם. אם היית רואה אנשים רצים ברחוב בטירוף, יכולת להמר שהם לא בורחים מאוטובוס או מכלב פראי, הם פשוט ניסו להימלט מהסוכן שלנו. ואני בטוח שאם המוות עצמו היה מגיע אליו, מיכאל היה מנסה למכור לו ביטוח חיים. או אולי ביטוח מוות..."
מיכאל האספן עבר דף, עיניו נוצצות. "אבל די על מיכאל הזה. פעם פגשתי איש מחשבים. נקרא לו מיכאל.
הוא היה מוצלח מאוד במקצועו, אבל עם נשים הלך לו קשה. הוא נהג לשבת כל היום מול המסך ובערב לפגוש איזו בחורה, ולפלוט באדישות: 'איזו בחורה יפה את, ממש כמו הגרסה האחרונה של ג'אווה. והקול שלך מזכיר לי את היופי של C++. והחומרה הזאת כל כך מתאימה לך... כלומר, השמלה שלך'.
פעם אחת הוא הצליח לדבר עם בחורה כמו בן אדם רגיל, ובסוף הערב הגיעו לדירתה. אחרי כמה משקאות עברו לחדר השינה. הוא התפשט, ואז החל להפשיט גם אותה. מרוב התרגשות, מיכאל השכיב אותה על גבה, ו... התחיל לעשות את מה שידע הכי טוב, הוא התחיל לתקתק על השדיים שלה."
התחלתי לצחוק. "ואיך היא הגיבה?" "הה! היא אהבה את זה מאוד. למעשה, מיכאל משתמש בשיטת הגירוי הזאת עד היום. בחור ממולח."
פרצתי בצחוק משוחרר. מיכאל שלידי חיכה שאירגע והמשיך במסע המיכאלים: "שמעת פעם על הספר שהתחיל את הקריירה שלו בתור גנן? ובכן, אני שמעתי ואפילו הכרתי אחד כזה. קראו לו..." "מיכאל!" הזרקתי את השם לתוך שתיקה קצרה של בן עשירית השנייה. "אתה מכיר אותו?" "לא, אבל בבקשה, תמשיך."
"טוב. מיכאל שעליו אני מספר עבד במספרה מפורסמת. יום אחד הגיעה לקוחה וביקשה תסרוקת שונה לגמרי, משהו ייחודי. מיכאל הרים את שערותיה והחל לגזום עד שהתקבלה... מין צורה... של פיל. מהר מאוד התברר מה שכולם יודעים: מה שטוב עבור שיחים בגינה, לא בהחלט מתאים לראש של אישה, בטח לא כזאת שיודעת לצעצוע בטירוף במשך חצי שעה ארוכה."
ישבתי במושב ודמיינתי פיל מיניאטורי על ראשה של גברת, זועמת. לא הספקתי להעמיק בדמיון, כי מיכאל המשיך לסיפור הבא:
הוא סיפר על מיכאל הסופר, שבעברו היה רס"ר משמעת צבאי. מיכאל הזה היה צועק על הדמויות שיצר בספריו, ואם הן התנהגו בצורה גרועה, היה מעניש אותן בעבודות רס"ר או מונע מהן לצאת מהספר במשך כמה פרקים נוספים. "אתה בטח שואל האם קראו את הספרים שלו? בערך באותה מידה שבה שקשובים להוראות של רס"ר," סיכם בחיוך.
"היום מתחיל להסתיים," אמר מיכאל כשהביט החוצה דרך חלון המטוס. חלפה בראשי מחשבה שהוא עומד לספר לי עכשיו על בחור בשם מיכאל שהיה אחראי על השמש, אולי לשעבר עובד בחברת הזנק שהתמחתה בהתחלות ולכן התקשה לסיים את היום.
אבל מיכאל שלי לא אמר זאת. הוא סגר את הפנקס, נעץ בי מבט של טורף רעב ולחש: "תגיד לי, מיכאל..."
השם שלי בכלל לא מיכאל, אבל זה לא הזיז לו בכלל. "מה אתה עושה בחיים?"
רעד עבר בגופי. כבר החלפתי עשרה מקצועות בחיים, ולא רציתי לגלות איזה מיכאל הוא ידביק לי. קמתי בדחיפות לעבר הדיילת ולחשתי: "אני חייב לרדת מהמטוס." היא הביטה בי כאילו ביקשתי לפתוח חלון. חזרתי למקומי כולי מזיע.
ואז נפל לי האסימון: אם הייתי עכשיו בטיסה המקורית לניו יורק, הייתי תקוע איתו עוד שמונה שעות שלמות!
התחלתי לצחוק בקולי קולות. אכן, אני אדם בר מזל. אחרי הכל. תגובות
🐝🐝BeeBee
/
🐝🐝🐝
/
13/11/2026 10:54
אריק חבי"ף
/
מיכאל - זה אחד מהשמות המכוננים בספרות העברית
/
13/11/2026 11:09
שמואל כהן
/
סיפור משעשע, שנון ומלא הומור, הכתוב בקצב נהדר ובדמיון פרוע. 🌹🌹🌹
/
13/11/2026 12:23
גלי צבי-ויס
/
כולם קוני למל
/
13/11/2026 22:19
התחברותתגובתך נשמרה |