להיות אישה

להיות אישה

יסמין התעוררה מנשיקה מיותמת שנחתה על צווארה.

היא התמתחה, ידיה נפרשות לצדדים, דוחפות אותו קלות, ואז אצבעותיה נשלחו אליו, תפסו אותו ומשכו חזרה. שפתיה התקרבו לשלו, וחתמו אותן בנשיקה ארוכה ומתמשכת.

זו הייתה נשיקה חושנית, כזו שיכולה להפוך כל צפרדע לנסיך. המחשבה חלפה במוחה, תחילה בצד הימני, אלחר כך בשמאלי, ולבסוף גלשה דרך הלב לקיבה, ואף נמוך מזה. היא עשתה את כל הדרך בחזרה רק כדי להתחיל לקבל צורה וצבע והפכה לצפרדע ענקית שקופצת לה למיטה, מסובבת אליה ראש ירוק, שולחת המהירות בזק לשון ארוכה שנדבקת ללחייה ומזילה ריר… יחד עם כמה זבובים.

יסמין ראתה את כל זה כמו הבזק מהיר, ניערה את הראש כדי להיפטר מהרוק והזבובים שבדמיון, ומשכה בכתפיים.

היא התמתחה שוב, חצי-חיוך על פניה, וחזרה אל הנשיקה. אך שפתיה לא פגשו כלום - הוא לא היה שם.

מה?! איך הוא מעז!

היא עצמה עיניים ודמיינה אותו מתבשל בתוך סיר ענקי. תחילה מילאה אותו מים, כפית אחרי כפית, בוהה בפניו המבוהלות. הפה שלו, סתום במלפפון חמוץ, מנסה לכרסם את דרכו החוצה. כשהתפתל, החליטה לרוקן קצת מהמים, רק כדי לשפוך אחר כך בקבוק שלם של שמן  כדי שבבישול החום יעלה עוד.

עיניו נפערו לרווחה, ואז עוד יותר, עד שלא נותר לאן להתרחב. יסמין הניחה את הסיר על האש, מהופנטת מלהבות הכתום-כחול שריצדו מולה. המחזה כבש את תשומת ליבה כל כך, עד שכל מחשבה עליו פשוט נמסה לתוך האש.

לרגע חשבה, אולי זה בגללה? אולי ראה אותה בלי איפור וברח?

היא נזפה בעצמה שלא התאפרה לפני שנישקה אותו, הרגישה לחות בעיניים, וניסתה להיזכר איפה הניחה את הטלפון, כדי להתקשר לאמא ולבכות על מר גורלה.

אבל אז, צעדים.

הוא נכנס לחדר עם מגש בידיו. היא הבחינה בפינג'אן מהביל, אך שאר התכולה עוד הסתתרה ממנה.

כשהניח את המגש על בטנה, נגלתה לה ארוחה: חביתה, גבינה, לחם וכוס לקפה. הוא שלף פרח מבין שיניו, ודגדג את אפה בעלי הכותרת. יסמין חייכה. אחר כך התעטשה, ואז חייכה שוב.

'את אישה,' חשבה לעצמה, 'וכל הפינוק הזה באמת מגיע לך. נחמד לדעת שיש עוד אנשים שמבינים את זה'.

היא נהנתה מכל רגע.

אבל כעבור רבע שעה, היא קמה והביאה את המגש למטבח. בדלת הי עצרה...

העדויות לקרב שהתרחש שם לפני זמן קצר  חיכו לה:
טביעות אצבעות צהובות על הקירות,
חלבון וחלמון מרוחים על התקרה (האם ניסה להפוך את החביתה באוויר?),
עשן קל עלה מהטוסטר.
 

אצבעותיה, בתנועה סתמית, יצרו סימנים בתוך הסוכר שנשפך והתערבב עם חמאה, ריבה, ופירורי לחם שיפון, מהאהובים עליה. עכשיו הכול היה מרוח על השולחן, על הרצפה, ובעיקר על העצבים.

ואז, טריקת דלת. הוא יצא לעבודה.
עם זאת, יסמין לא נשארה לבד. הוא השאיר אותה עם הכלים.

"כן,על הצד הזה של להיות אישה שכחתי,"היא לחשה לעצמה, לחשה, כי ידעה שאם תגיד בקול, תסיים בקללה.