סיפורים

נפילה חופשית

 

רוב חברי הקבוצה הצביעו בעד המפגש. החלטנו שיתקיים בביתו של אלכסנדר, מנהל הפורום, וכל אחד יביא משהו לאכול ולשתות כדי לא להכביד על המארח. מסקרן לפגוש את הדמויות שכולנו בחרנו כסמל אישי, הפעם כאנשים אמיתיים.

 

אתמול התקיים סוף סוף המפגש הראשון של קבוצתנו, "נצחק עד מוות" במרחב הפיזי. כל אחד סיפר בדיחות וסיפורים מצחיקים. חלקם באמת הצחיקו, וגם אני צחקתי עם כולם.

 

הגיע תורי. קמתי, השתחוויתי, לא נמוך מדי, אך מספיק כדי לאבד שיווי משקל ולעבור לנפילה חופשית אל הרצפה. כולם פרצו בצחוק. כשהתיישרתי אמרתי: "ועכשיו הבדיחה השנייה." הצחוק התגבר.

 

פתחתי בהתלהבות:" איש אחד בשם א'-"
"למה א'? מעולם לא שמעתי שם כזה," קטעה אותי אהובה, עורכת כתב העת ההומוריסטי של רואי החשבון.
"
בסדר, ב' יותר טוב?" ניסיתי.
"
לא. תן שם אמיתי." 

 

נשמתי עמוק והתחלתי מחדש: "היה בחור בשם מרדכי. הוא פגש את חברו חיים ושאל: 'חיים, כמה ביצים אתה יכול לאכול על בטן ריקה?'

 

"חיים חשב רגע, עשה ספירה מהירה על אצבעותיו והשיב: 'שמונה.' מרדכי הנהן בראשו לשלילה, 'לא, חיים, התשובה לא נכונה'. חיים התעקש בתוקף, 'כן, מרדכי, שמונה. לפעמים אפילו עשר'. והוא אפילו הרים את הידיים להראות עשר אצבעותיו".

 

"מרדכי חייך, 'אני מאמין לך, חיים, אבל אחרי הביצה הראשונה הקיבה כבר לא ריקה'. חיים פרץ בצחוק."

 

גם בקבוצה צחקו.

 

המשכתי לדבר, "למחרת פגש חיים את מנשה ורצה לספר לו את הבדיחה וישר שאל, בלי אפילו להגיד שלום , 'תגיד, כמה ביצים אתה יכול לאכול על בטן ריקה?'

 

מנשה ענה מיד, 'שלוש.' חיים דרש הבהרה, 'אתה בטוח?'

 

מנשה הסתכל עליו מופתע וענה, 'כמובן.'

 

חיים היה מאוכזב, 'חבל. אם היית אומר שמונה, הייתי מספר לך בדיחה מצחיקה' ".

 

הבטתי בקבוצה - שקט מוחלט. חלפה חצי דקה, דקה, שתיים, עדיין לא הבינו. רק אחרי שהסברתי, התחילו לצחוק. בועז, מנהל אתר "ההומור לאינסטלטורים", אמר: "בדיחה טובה, אבל מורכבת מדי."

 

אחר כך סיפרתי את הבדיחה לרופא, שהתייחס באדישות, "באמת נראה לך שאכילת שמונה ביצים זה נושא לצחוק?"

 

בערב סיפרתי לאשתי, הפעם עם כריכים במקום ביצים. היא חייכה במרירות, "עכשיו אני מבינה למה אתה מתעגל. תמשיך להאכיל את הצמיגים שלך, עוד מעט יהיו בגודל של אוטובוס."

 

כעוס, נסעתי לחברי ארז. הוא היה שקוע במשחק כדורגל. אשתו התרוצצה בבית. סיפרתי להם את הבדיחה, הפעם עם סופגניות. ארז המשיך לצעוק על המסך, "תעביר לו, נו מטומטם, תעביר!"

 

אחרי כמה שניות התוכנית הסתיימה והוא פנה אליי, "אידיוטים, לגמרי לא יודעים לשחק. תגיד, דיברת משהו על סופגניות? איפה הן?" ואשתו נעלמה למטבח וחזרה עם מגש מלא מאפים.

"אני מצטערת ששכחתי שאני אמורה להיות מארחת, אבל הסיפור שלך הזכיר לי את חובותיי."

 

בבוקר ניסיתי על בני. אחרי שלוש מילים קטע אותי: "אבא, אני לא מבין מה אתה אומר. אני הולך לבצפר. תן חמישים שקל."

 

במשרד ניסיתי לכתוב את כל הסיפור במחשב. כשהוספתי סמיילים, קפצה הודעה: "שימוש בסמיילים בטקסט לא מצחיק אסור בהחלט. הקובץ יימחק לצמיתות." הסתבכתי עם אינספור חלונות, ובסוף פרמטתי כונן שאפילו לא קיים. התברר שזה וירוס-בדיחה שקיבלתי במייל: "הנה משהו מצחיק" ושישה סמיילים.

 

הבנתי - ההומור של המייל היה חד וקולע יותר מכל מה שסיפרתי.

 

אז מה הבעיה: הבדיחה שלי לא מצחיקה, או שאני פשוט לא מספר אותה נכון? אולי להחליף את הביצים במשהו אחר? או לשנות את התשובה משמונה לשבע?

 

בשבוע הבא אני מוזמן לספר אותה בכנס שוטרים של מחוז דן, לשם הוזמנתי בזכות אשתי שאמורה להרצות לשוטרים על שימוש מוגבר במחשוב בעבודתם. אני רק מקווה שהפעם יצחקו מבדיחתי.

 

תגובות

שמואל כהן / סיפור משעשע, שנון ומלא הומור עצמי!🌹🌹🌹 / 17/11/2026 15:56
גלי צבי-ויס / טיוטות וניסיונות חוזרים / 18/11/2026 06:43