יצירות אחרונות
שטיח החיים (2 תגובות)
דן יעקבי /הודעות -22/11/2026 10:39
השקת הרומן ההיסטורי המופלא של יצוק עזוז (5 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:15
מי סופר (3 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:01
טִפּוֹת מְיֻתָּרוֹת שֶׁל עֶצֶב (2 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2026 05:59
עוֹד תִּפְרַח בְּתוֹכְךָ 🌹🌹🌹 (9 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/11/2026 05:34
זיכרונות נצורים להישרדות (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2026 05:25
לכל מוקיריי, שאינם רבים (2 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /הודעות -22/11/2026 03:12
צְ'מְעוּ סִפּוּר הָזוּי עַל שֵׁם (3 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /סיפורים -22/11/2026 03:05
סיפורים
עסקה למתחילים
אברהם דפדף בספר עבה, הנהן והניח אותו על השולחן. אחר כך פנה אל הקונה, חייך ואמר: "נעשה את זה קצר?"
האיש הנהן: "כן, עדיף." "ואז הוא העיף עוד מבט אל הים, שלח נשיקה באוויר, נופף לשלום והלך הביתה..." אברהם הסתכל על האיש שלצידו והמתין לתגובתו.
"חכה רגע, מה זה?" שאל האיש. "מה?" אברהם נראה כאילו אין לו מושג על מה מדובר. "זה נשמע כמו סוף של סיפור, לא?" "כן, כמובן." "ואיפה הסיפור עצמו?"
אברהם פרש את ידיו לצדדים, כפותיהן פונות מעלה במחווה המוכרת של שאלה רטורית. למרות שתנועת הגוף שלו הייתה מובנת מאליה, הוא בכל זאת בחר לענות: "הרי רצית קצר, לא?"
"כן, אבל..." "אבל מה? הסיפור הזה קצר, בדיוק כמו שביקשת," אמר אברהם ועטה על פניו את המבט התמים ביותר שהצליח לגייס.
"זה לא סיפור! זה רק הסוף. אין כאן שום סיפור!" האיש אפילו רקע ברגלו, כמו ילד קטן שמתעקש שיקנו לו ממתק ומכונית כיבוי אש.
"מה פתאום?" לבוש התמימות נותר על פניו של אברהם. "אם זה לא סיפור, למה הוא נופף לשלום?"
האיש נראה מבולבל לחלוטין. "טוב... אולי הוא יודע למה." אבל אחרי רגע, מצא את הנקודה שהפריעה לו והמשיך בהחלטיות: "אבל הוא היה צריך להסביר לנו למה הוא עשה את זה!"
אברהם הביט בו במבט של מורה המסתכל על תלמיד ששוב שכח להכין שיעורי בית. "ואם הוא לא רצה? ואם הוא החליט שכל מה שאנחנו אמורים לדעת עליו זה רק שהוא נופף לשלום? אם הוא אדם קנאי לפרטיותו שלא מעוניין לגלות יותר מהנחוץ? מה, הייתי צריך להמציא סיבות למעשים שלו? העיקר שמאחורי הנפנוף הזה מסתתר סיפור!"
האיש נכנע בחוסר רצון בולט. "ובכן... אם מסתכלים על זה מהזווית הזו... אולי אתה צודק." חיוכו הרחב של אברהם הרים את לחייו עד שכמעט סגרו את עיניו לחלוטין. "כמובן שאני צודק." הוא הניד את ראשו מצד לצד בחוסר אמון, תמה עד כמה אנשים יכולים להיות קשי הבנה.
אברהם הרים את ידו הימנית והוריד אותה באחת, כחותך את האוויר ביניהם, אך התנועה רק סימלה מעבר לנושא הבא. הוא פנה אל השולחן שמאחוריו, פתח ספר 'מכירה למתחילים - איך למכור בלי חשבון' בעמוד הראשון, שבו נפתח המשפט: "כל מכירה מוצלחת מתחילה בסיפור, אפילו קצר." הוא לקח מרקר צהוב והדגיש את השורות.
"ועכשיו לענייננו," אמר אברהם. "היות שכבר השמעתי לך סיפור, ואני יודע איך קוראים לך, דני, נכון?"
"מנחם." אברהם הביט בו בחשדנות, כאילו תפס אותו בשקר, צקצק בלשונו במעין 'נו, באמת', ובסוף משך בכתפיו בחוסר אכפתיות.
"לא משנה... בכל אופן, כיוון שעברתי על כל שלבי המכירה הנכונה, בדיוק לפי הכתוב בספר 'למכור בלי חשבון', אולי תסכים כבר, לעזאזל, לקנות את המכונית הזאת?" "אני צריך לחשוב על זה, להתייעץ עם אשתי."
אברהם, שלפני רגע היה בטוח בהצלחת העסקה וכבר הביט במכונית במבט פרידה, הרים את עיניו. עננה כבדה כיסתה את שלוותו. "אתה מתייעץ עם אשתך בכל דבר?" שאל. "לא." "ומתי בפעם האחרונה התייעצת איתה?" משהו בקולו של אברהם רמז שהוא לא באמת רוחש הערכה רבה לדעתה של האישה.
"אני לא זוכר. תן לי רגע לחשוב... אה, כן, נזכרתי, כשהחלטתי להתחתן איתה." "טוב, לקנות מכונית זה לא כמו להתחתן. ובשביל מה בכלל אתה צריך להתייעץ איתה?" "אני לא יודע, אולי היא תגיד משהו חשוב ונכון." "אתה תמיד מתייחס ברצינות לדברים שאשתך אומרת?" "נו, לא תמיד, כמובן. ליתר דיוק, לפעמים." "מה זאת אומרת לפעמים?"
"רק אם היא מסכימה איתי. אז אני חושב שכדאי להראות לה שאני מקשיב." "אז תגיד את האמת, אתה הרי לא באמת חייב להתייעץ איתה בקשר למכונית, נכון?" "אולי. אבל אני עדיין צריך לחשוב קצת על הרכישה."
אברהם לקח צעד אחורה ובחן את האיש במבט חודר. "אני רוצה להבין, גם אתה קראת איזה ספר על מכירות?"
"לא, בקשר למכירות לא קראתי כלום. למה לי? הרי אני לא מוכר שום דבר," השיב מנחם. "קראתי ספר על קניות. הנה, רק שלשום סיימתי את רב-המכר שתורגם למאתיים תשעים ושבע שפות: 'מדריך ראשון לפתי בכל מחיר'. ושם, כבר בדף הראשון, מודפס באותיות קידוש לבנה שאסור לקנות מיד! לא משנה מה קונים, לחם במכולת, מכונית, אישה או ספר."
"הבנתי," אמר, כמו חתך, אברהם. "ומה כתוב במדריך המופלא שלך על מה שאני אמור לעשות עכשיו?" "אין שם שום דבר לגביך." "אז על מי הספר הזה לעזאזל?" "הוא מיועד אך ורק למוכרים ולקונים."
אברהם הנהן בהבנה. "טוב. אם כך, שמי הוא 'המוכר'." "אה, באמת?" אמר מנחם. "אז עכשיו אתה צריך להתחיל לשכנע אותי בצורה נמרצת שכדאי לי לקנות–"
ברגע שאברהם התקרב אליו, מנחם ניסה להתרחק והרים את ידיו כדי להגן על פניו, אך זה לא עזר. אברהם תפס אותו בצווארו וניער אותו בחוזקה.
"אהה! עצור! אל תנענע אותי כל כך ח-ח-ח-ח-חזק!"
אברהם שחרר אותו והסתובב אל השולחן, עליו היו מונחים כלים שונים שהוציא מהמכונית. הוא הרים אחד מהם והסתובב חזרה אל האיש. מנחם החוויר לחלוטין, חצה בריצה את החדר ונסוג במהירות לעבר החלון.
"אוי! בבקשה, אל תכה אותי עם הג'ק! רק לא עם המגבה! אני מסכים! אני מסכים, אני קונה!" תגובות
אריק חבי"ף
/
מנחם, לענ"ד [אין לי מושג אם אתה מכיר את המאמר המכונן בעברית על תורת הפערים]
/
20/11/2026 19:23
שמואל כהן
/
סיפור משעשע ומבריק❤♥❤
/
20/11/2026 19:37
גלי צבי-ויס
/
הסיפור הקצר
/
21/11/2026 08:02
התחברותתגובתך נשמרה |