מים, אדמה ושמיים/ אלון אשתר
- מה את מזמזמת שם?
- לא כלום. זה רק משפט עתיק שסבי היה אומר. חיינו - איך אתם אומרים? מהיד אל הפה. הקדמה פסחה על ביתנו כשם שעובר אורח מסב עיניו למראה נזקק עם קופסת תרומות.
- קמת מוקדם?
- אני הערתי את התרנגול. אתה יודע איך נקרא לו אצלנו? אבו יקט'אן, ראש המקיצים. אבי קרא לו המואזין של העופות.
- את בסדר?
- לא נלחמתי בחרב ולא פשטה בי המחלה, השם ירחם. למה אתה שואל?
- אולי אני חושש שעכשיו, כשאת ביישוב הדעת, תתחרטי על מה שקרה.
- אין יישוב ששמו דעת. הכל היום הוא ערי פרזות ואלוהיהן הבידור.
- עוד כואב לך?
- הכאב הוא דבר שאין לו סוף. רק העוצמה שלו משתנה, פעם עולה ופעם יורדת. לא הרגת אותי אתמול.
- יכול להיות שהרגתי את שנינו.
- אנשים הורגים זה את זה השכם והערב. ואללה הורג את כולם בסוף.
- למה תדברי כך? אתמול היית סירופ שוקולד, היום - ברנדי מר.
- אולי זה - שו סמו באינגליזית? הנג-אובר. הכאב שבהתפכחות.
- ששש. הקשיבי. התרנגול קורא.
- הוא מעיר את הישנים. אבל הייתי מעדיפה להמשיך ולחלום.
- על מה? ספרי לי.
- נהר של דם שיציף את המדבר. שימלא את הוואדי, שיטביע את הגמלים, שיחנוק את הנאקות. הם ישתו פינג'אן ארגמני וירחצו עורם בשני. וכך גם אנחנו. לא נוכל להיעלם בשממה בקלות דעת שכזו.
- לפעמים אני לא מבין באיזה שביל אפל צועדות מחשבותייך.
- הדם הוא החיים. במדבר שותים הכל - הזיעה, השתן, דמעותיך. אם נשתה הדם, גם טוב. גם הוא נובע מהגוף.
- תפסיקי לדבר כך. חום הבוקר אבד לי.
- מה לך? מילים שוברות את גופך?
- לא מילים בכללותן, אלא מילותייך בפרט. אל תדברי שחורה.
- זוהי דרכי. רק עריצים ירשו לעצמם לצבוע עולמם בוורוד. אני ואתה הולכים בסנדלים שחוקים ובוררים בקפדנות כל צעד כמעות בכיסו של עני.
- האם יש בך חרטה על מה שעשינו?
- אהובי, אילי פאת - מאת. (מה שעבר - מת)
- אל תעני לי במליצות ודברי חוכמה. אני לא רוצה לשמוע מילים ערוכות ומגוהצות. גופך קרוב אליי, אבל נשמתך מסתתרת בחדרי חדרים וסימני שיניים על עורה.
- הבחירה בינך לבינם היא בלתי אפשרית. היא דומה לאדם העומד בשערי הגיהינם, ומולו שני שלטים; על האחד כתוב "שדים" ועל השני "מפלצות". הבחירה בכבוד המשפחה היא שגיאה ללב, והבחירה באהבה היא שגיאה למוח. ואנו שוכבים בצומת רך וחם, מליטים סדין מעל הראש ורק התרנגול מנקר באוזנינו.
- אל תהיי כזקנה אכולת מרורים. את הזוהיירה שלי, החן, הלהט. אני אוהב אותך כאן במיטתי, לוחמת במוסרותייך דרכי, משילה את עור האיסורים, להגם של אימאמים קנאים, אלפי שנות בערות המסתירות את גוף האשה וחונקות את רוחה כאילו היתה בזיליסק. הם פוחדים מהכוח האצור בך. ואני כמה לו.
- אתה מדבר כסטודנט למדעי הרוח. הלא תדע כי את הכל לוקחת הרוח לבסוף, בחשבון הזמן?
- לפגישתנו הבאה אקנה לך מכחול וצבע ואבריש את עולמך בוורוד.
- אתה כמו ג'ין ששוחרר משביו ורוצה להעניק למושיעו משאלות לאינספור. עלא מהלכ יא חביבי. הדם מצטנן היום מהר.
- לא בעבורי. אני רוצה את אהבתך. היום, מחר, בשנה הבאה, ברגע זה ממש. כשרגליי יצמיחו דליות ושדייך יהפכו נפולים, כשנחיה בקשישתון ונעשה במכנסיים כמו תינוקות. אחלוק איתך את דמעותיי, אפרע את שערך כאותה שירוקו (רוח קדים), אהפוך את תל האבנים המפריד בינינו לבית. האם לא די לך בכך?
- דיבורים לשעה, אהובי... עודך ישן.
- אם כך, הייתי מבכר שלא להתעורר לעולם.
- חי אללה, כמוני כמוך. הנה, ידיי על אוזניך. אבו יקט'אן לא יטריד אותך.
- הישארי איתי. אם את אוהבת אותי, הישארי.
- מים, אדמה ושמיים... מים, אדמה, שמיים...
- מה?
- זה מה שסבי היה אומר. כל מה שיש לנו זה מים, אדמה ושמיים. אנו חיים ממים, הולכים על האדמה, ושואפים להגיע לשמיים.
- אנחנו נגיע לשמיים, אהובתי.
- אלאינסאן יודבירו ואללה יוקדירו (האדם מתכנן ואלוהים מבצע). נישן! ולוואי וישחטו את התרנגול.
