"כבד את אביך ואת אמך"

היא לא ידעה מה צפוי לה. שעה קודם לכן, ביתי טרחה לאפר אותה, לסדר את שיערה. היא נראתה כל כך זוהרת ומאושרת. האורחים החלו להגיע: בני משפחתה, חברות, אפילו בעלה לשעבר הגיע, מלווה באשתו. ישבנו במעגל בסלון הקטן שבבית מגוריי. השולחנות היו עמוסים כל טוב. ברקע התנגנו שירים בצרפתית ובאיטלקית בדיוק כפי שהיא אוהבת.

על פי סימן ממני, התנגן השיר "יום הולדת" של להקת עדן ואני ואחי יצאנו מהמטבח עם עוגת יום הולדת ושבע נרות דולקים כמספר עשרות השנים שחגגה. היא אהבה לחגוג. כילדה קטנה היא הביטה בערגה אל עוגת השוקולד ושאלה בקוצר רוח -  "אני יכולה כבר לכבות את הנרות?"  

הנרות כובו והטקס החל. היא ישבה על כסא ואני לצידה. כל הקרובים הביטו בנו.

"אין אהבה בעולם כמו אהבה של אמא" קראתי מתוך הכריכה שעיטרה את האלבום שהכנתי לה ליום הולדתה השבעים ובלי שתאמנו - כולם התחילו לשיר את השיר. היא הביטה בנו מופתעת, נרגשת מאוד. אומרת ללא הפסקה - "אני לא ידעתי." לאחר שקראתי את הברכה שכתבתי בשם כולנו ביקשתי מאחי שיבוא לשבת מצידה השני - להשלים את החסר. שני ילדים ואמא באמצע. היא לא ציפתה כלל, שיגיע היום בו תזכה לראות נחת ואהבה מילדיה משיבים לה על כל מה שעשתה עבורם.

הדפים הבאים שבאלבום, הציגו תמונות מחייה: כילדה, כנערה, כאישה יפהפייה שהרבה חיזרו אחריה. אולם היא בחרה באחד – באבא שלנו - שעל אף שחלפו מאז ארבעים ושש שנה, היא לא פסקה מלאהוב אותו.

בין התמונות שבאלבום, שילבתי ברכות מכל בני המשפחה, כפי שנכתבו קודם לכן, על פי בקשתי. כשהגיע תורי לברך אותה כבת הבכורה קראתי - "אמא, רציתי לומר לך משהו שלצערי הרב לא אמרתי הרבה פעמים - "אני אוהבת אותך". דמעות חנקו את גרוני כשהמשכתי - "אני אוהבת אותך על..." - מפרטת את הסיבות לאהבה שלי אליה. כשסיימתי, התחבקנו בחום - משלימות זמן אבוד של כאב, סבל, כעסים. המעגל נסגר.

כולם מחו דמעה שזלגה. רציתי להנציח את הרגע הזה שבו אנחנו הופכות להיות אחת, לא רוצה להניח. אספתי את עצמי וקראתי לאחי שיקרא בפניה את הברכה שכתב. הוא השתמש במילותיו של ניסים סרוסי - "אמא-מילה אחת שהיא עולם ומלואו". מזכיר את חום אהבתה של אמא שלוותה אותנו לאורך שנים. הבטתי בפניו שבדרך כלל לא הסגירו את אשר מתחולל בתוכו. עיניו דמעו כפי שדמעו עיניהם של כל הסובבים. ביתי הבכורה, כינתה אותה בברכה שכתבה - "סבתא על גלגלים". בני קרא את הברכה שכתב לה באנגלית, רגיש לסבתא שלו שלמרות שהיא חיה בישראל כבר חמישים שנה - לא טרחה כל כך ללמוד את השפה. כל אחד בתורו הוזמן לקרוא את הברכה שכתב. האלבום הסתיים בשני דפים אחרונים שהציגו בדף אחד תמונה ובה מופיעים שני ילדיה והכיתוב- "אנחנו אוהבים אותך אמא" ובדף האחרון הוצגה התמונה של שלושת נכדיה כשמעליו הכיתוב - "אנחנו אוהבים אותך סבתא."

הטקס הסתיים. כולם היו נרגשים ומחאו כפיים חשים בחום המשפחתי שעוטף אותנו. אמא שלי שהייתה עדיין נרגשת, לא מאמינה, מופתעת - חיבקה אותי ואת אחי בחום – התמונה הונצחה.

בזוית עין התבוננתי באבא שלי - מביט בנו במבט שאינו אומר דבר. ניסיתי לשער -

כיצד הוא מרגיש, תוהה גם - אם הוא בכלל מרגיש משהו.

אולם בעוד אני מנסה לברר ביני לבין עצמי גם כיצד אני חשה, נקטעו הרהוריי כאשר המחמאות החלו להגיע אליי מכל עבר -

 "היה מקסים"

"הפקה טלוויזיונית"

"כל הכבוד לך" - אמר בהתרגשות דוד שלי, מחבק אותי בחום.

"היה מאוד מרגש" אמרו החברות.

הודיתי לכולם, כולי נרגשת, יודעת שעשיתי זאת מאהבה אך מודעת לכך שמעבר לכך עשיתי זאת גם עבורי.

התבוננתי באבא שלי שוב - ברגשות מעורבים. מצד אחד רציתי לומר לו: "תראה מה הפסדת?" ומצד שני ריחמתי עליו. הוא ראה היום משהו שלא יוכל לזכות לקבל מילדיו.

כאשר הוא ניגש לאמא שלי ואמר - "את צריכה להיות מאושרת על כך שאתם משפחה חמה". עצרתי את עצמי לא לומר לו:"אתה בחרת, זאת התוצאה של הבחירה שלך."