המסתורית

הייתה מרפרפת כפרפר

חופשייה מעכבות הייתה

צוחקת בגרון ניחר

שמה פרח מזיכרוני

ואולי לא ידעתיו מעולם

אך לטעמי אוסיף עוד

כי לו היה  כשל פרח ורוד

כי אז קיבלנו מיזוג מושלם

היה לה מבטא זר

המתניע את היום

מעמת בגרות מול תום

במשרד שלי הקר

בין סבכי העיצוב

הייתה מרפרפת כפרפר

אך לאמיתו של דבר

סיפורה היה עצוב

תפר כף זרועה

היה מעוטר תכשיטים

בשפע לא רגיל

פרי עיצובה של מעצבת

מהצוות המוביל.

ותסרוקתה מהונדסת

בידי ראש הספרים

ציפורניה לגמרי מוקפדות

תמיד הייתה ניצחונות קוצרת

אך בהדרגה החלה נשימתה מתקצרת . 

במשרד שלי

הכל כבר לא היה כבעבר

סבך העיצוב נצבע אפרפר

החיים החלו גובים מחיר יקר 

פניה היפים כשלו מהסתיר

את השינויים

חיוורונם התפשט

גופה תפח למימדים

לדאבון לבם של כל המכרים

טובי הרופאים ניסו לעזור והרימו ידיים

כספה נשפך ללא בקרה-כמו מים,

אישה לא מבוגרת, על סף הארבעים

אהבה לצחוק, מתה על החיים,

אך המציאות הכתיבה חוקים אחרים

המשרד שלי

ידע פעם ימים יפים

העיצוב הקר היה בזכותה חמים

היא הייתה גדולה מהחיים.

חסרת אונים היא מוטלת בארון

תכריכיה שחורים

עיניה עצומות לרווחה

כמו חייה בזמן האחרון

קווצות מתבדרות בשיערה

נוכח צפרירי הבוקר,

שפתותיה המעוצבות

שעלו כל כך ביוקר

ספק עוטות בת שחוק

משוחררת מדאגות

היא עדיין בחזקת פורעת חוק

כזו היא הייתה

מסתורית ,רבת פנים , בת בלי שם.

וכעת רק נשאלת השאלה

האם לעת מותה יש לה עדנה?

במשרד שלי

בין מחיצה לרהיט

הסתובבה לה פעם

דמות ממש אנושית.