עוד קצת

את מי תחבקי הלילה ילדתי,

והחורף כה קר,

מי לצידך לאור ירח, חמודתי,

ומה בקרבך נותר.

עוד נשמתך קוראת לנשמתי,

מקצוות של עולם,

עוד רוחך ורוחי,

בסערה שמעבר לים.

מי זה שדופק בדלת,

מאחורי הפרגוד,

אין דרך לברוח אין מציאות אחרת,

אין בין המילים ואין סוד.

ידעתי לכאוב.

ידעתי גם לאהוב.

את מי תחבקי הלילה חמודתי,

אם לא אותי.

בחלומותייך את בחלומותי,

מעלייך אני, את מעלי,

האם אלה תעתועי חושיי,

אשר בוגדים בי בלי די.

את מי תאהבי הלילה, חמדתי,

בבקשה, תאהבי, עוד קצת, אותי.

כי אהבתי אמנם נחלשת,

אך עדיין בוערת.