קינאה

כמה פעמיים היית באמת ובתמים שמח למען אחרים?

בכל מקרה וכל אירוע שמהווה מקור שמחה לאדם מסוים שהוא לא אתה, לעולם אינך שלם בשמחתו.

אם זאת חתונה של חברך הטוב ביותר, אתה שמח בשבילו, באמת, מאושר עד הגג, אך המחשבה שהוא כבר לא יישאר חברך הטוב ביותר לפתע הולמת בך. המחשבה שהוא כבר מצא את האחת בשבילו ואתה עדיין מזיל ריר על כל מחוצקנת בחצאית מיני. המחשבה שהוא עושה משהו עם החיים שלו, ועוד מעט, בעזרת השם, גם יגיע תינוק זכר על הדרך ממש כפי שכתוב, ואתה עוד מחכה לתשובה מרינת שלפי המבטים שהחלפתם באוטובוס מערכת היחסים שלך איתה תימשך לפחות חודשיים, מה שיחשב לקשר הארוך ביותר בחייך. אבל אתה מאוד רוצה לשמוח בשבילו, ומדחיק את המחשבות הללו, עונד חיוך מסריח מדגים מתים, ורוקד כאילו אין מחר. בסוף הערב האושר שלו גורם לכל הפחדים שלך לתקוף את התת מודע. ואט אט הרגשת השמחה והאושר המזויפים למען האחר הופכים לפחד תיעוב ורחמים עצמיים.

כך נוצרנו, אנוכיים, אגואיסטים, מרכז העולם. אם אכן נוצרנו בצלם אלוהים אז אלוהים הוא אגו מנייאק מטורף.

שחבר שלך טס לחו"ל לטיול של אחרי צבא, ואתה נשאר תקוע בארץ עם המדים, המשפחה ומירי הארסית מבת ים. אתה מחייך שהוא נוסע, מספר לו כמה אתה מאושר בשבילו וכדי לו לבקר שם ושם, כי בדקת בשבילו מקומות, ואתה חבר עד כדי כך טוב. אך מבפנים בא לך לתלוש לו את הלבלב והטחול ולעשות מהם ציור אקספרסיוניסטי, רק בגלל שהמניאק קיבל קיצור של חודשיים.

וכך בעצם בכל שלב ושלב בחיים, הקנאה נמצאת שם, לפעמיים מניעה אותך לפעמיים מונעת על ידיך. ובכל מצב או אירוע שאינו עוסק בך היא מופיעה במלוא תפארתה.

כשאתה ילד את מקנא בילדים אחרים בגלל צעצועים, משחקי מחשב, כדורגל או ציוניים אם אתה חנוך. כשאתה מתבגר ומגיע לתיכון הקנאה גודלת כמוך וכבר נהיית חלק ממך, עד שהיא נעשית טבעית לגמרי, במיוחד שזה נוגע לסקס ולבנות.

בצבא הקרבי מקלל את הג'ובניק ה"מתחנגל" שיוצא כל יום ואתה טחנת 21 ולא זוכר מה זה מקלחת, והג'ובניק היה מתחלף אם הקרבי כי הוא רוצה להיות בבסיס סגור עם כל הסיפורים הנהדרים על "החברה" שהפכו לחברי אמת, והם מתכוונים לשמור על הקשר אחרי הצבא, האנדרנלין שבמעצרים והזיונים עם הפ"פית שהוא שומע מהחברים הקרביים שלו. שלמעשה את ה"חברה" הוא יפסיק לראות אחרי חודשיים מהשיחרור, במעצרים הוא סופר כבשים במשך שעות ולא של מוחמד, ובפ"פית לא היית נוגע עם קולר של רוטווילר.

כשאתה מתגבר מושאי הקנאה רק גוברים ותופחים ביחס ישיר לאפשריות. לימודים, עבודה, כסף, מכונית, מערכות יחסים, בית, חתונה, משפחה, ילדים, נכדים, נינים, כיסא נדנה ושיניים תותבות.

אפילו סבתא שזמנה קרב לעבר הדלת עם האור (או המנהרה אם תרצו) תחייך שתשמע את שיפרה מספרת שהנכד שלה עובד בחו"ל, והיא תחזיר ותגיד שהנכד שלה הקים חברת היי-טק שבעצם הוא הקים מעורה שעוסקת רק ב"היי", ושיפרה תקנא בחזרה משום שהיא יודעת שבעצם הנכד שלה עושה אותו דבר רק בחו"ל.

אין להימנע מכך, הקנאה מכילה אותנו בכל ימי חיינו. גם אם זאת רק טיפה קטנה וגם אם זה בליטרים, כשמישהו אומר שהוא שמח בשבילכם אז בעיקר הוא עצוב בשבילו.