"מוזיקת עולם ברקע.
נרות דולקים (ריח ווניל).
אחרי מקלחת ארוכה וחמימה.
מהורהרת. חושבת רבות.
מחליטה, כהרגלי, לכתוב לך.
ראיתי כרגע סרט בשם "סיפורי דגים". הסרט מראה את חייו של בחור צעיר בשם אדוארד. אותו בחור חי חיים מלאים, נודד ממקום למקום, חווה חוויות רבות ומגוונות. כשהוא מזדקן, הוא מחליט לספר לבנו את מהלך חייו. כיוון שהמציאות העגומה מעציבה את אדוארד הזקן, הוא מחליט לספר סיפורים שונים והזויים, ובכך לנסות לבנות מציאות טובה יותר. מהצד, סיפורים אלו נראים כמו לקוחים מארץ האגדות. קירקסים, מלחמות, ענקים, גמדים, דמויות שונות ומשונות. בסוף חייו של אדוארד, הוא מכנס את כל הדמויות על מנת להיפרד. ובגלל שישנם כל כך הרבה סיפורים וכל כך הרבה דמויות, אי אפשר לדעת מה אמיתי ומה לא, ואולי זה כל הקסם.
הסרט גרם לי לחשוב על החיים.
איך אני מנצלת אותם.
איך אני חיה אותם.
אתה יודע שהצבתי לעצמי מטרה ברורה מאוד- להיות הבנאדם הכי טוב שאני יכולה להיות.
זה לא אומר, כמובן, שאני לא עושה טעויות.
כי אחרי הכל- אני רק בנאדם.
אבל זה אומר שאני רוצה ללמוד איך לשפר את עצמי, ואיך להפוך את עצמי לבחורה חיובית ככל האפשר.
אבל בשביל להשלים את המשימה הזאת, אני צריכה לוותר על האגו שלי לחלוטין.
ומה זה אומר? זה אומר לדעת לבקש סליחה כשצריך.
לדעת להודות בטעויות שלי ולקחת אחריות על מעשיי.
לדעת להתמודד עם ההשלכות של הדברים שעשיתי.
לדעת שאני יכולה לטעות כמו כל אחד אחר, ולהודות בזה.
זו לא משימה קלה בכלל.
לא קל לי להתקשר אליך מאות פעמים ולהתחנן שתדבר איתי, רק בשביל לדעת מה קרה.
לא קל לדעת שאתה כועס עלי, בלי יכולת ללבן את העיניינים.
כשמישהו רוצה לרדת מהעץ שהוא טיפס עליו, צריך לתת לו הזדמנות לעשות זאת.
כשמישהו רוצה לבקש סליחה, חובה לתת לו זכות ביטוי.
ואני בכלל לא יודעת מה קרה לנו.
אני לא יודעת למה אתה כועס עלי.
אני לא יודעת למה אתה מתעלם ממני בצורה כזאת.
אני לא יודעת לאיזה דרכי התמודדות אתה רגיל, אבל התעלמות זו לא דרך מוצלחת. ואולי אתה חושב שזה מצליח, שיטת היוד... אבל היא לא מצליחה. כי אני לא צריכה שיחטאו לי את הפצעים עם יוד, וכך להיות מסוגלת להתמודד עם כאב הפצע. אני צריכה לדעת מאיפה הפצע בא, ולבחור איך לרפא אותו.
תן לי את הזכות לרפא את הפצע בכוחות עצמי.
יפה שלי.
ביום שהכרתי אותך, ידעתי שמשהו בחיים שלי מתחיל להשתנות.
כמובן שלא תיארתי לעצמי כמה שחיי השתנו... אבל ידעתי כבר מההתחלה שאיתך לא יהיה לי סיפור פשוט.
ואני לא מחפשת סיפורים פשוטים.
אתה חדרת אלי מכל הבחינות, והשארת את חותמך עמוק בתוך ליבי.
בימים של כעס אני יכולה לקרוא לך "וירוס", בימים רגילים אני פשוט אקרא לך "מעין", כי בשבילי זה אותו הדבר.
כמו וירוס נכנסת לתוך ליבי, השתכנת שם ולא יצאת. זו לא אשמתך, כמובן, אבל זה מה שקרה.
המוזיקה הזאת גורמת לי לחשוב על דברים.
אני רוצה לשפר את צורת החיים שלי.
יש שיגידו שאני רק בת 17, ושכל החיים עוד לפניי, אבל לדעתי זו גישה שגויה.
הרי... אף אחד לא יודע מה מצפה לו ביום למחרת, אף אחד לא יכול להיות בטוח שהוא יספיק לחוות את כל מה שתיכנן לחוות, לראות את כל מה שרצה לראות, ולהגיד את כל מה שהוא רוצה להגיד.
ולכן, אני לא הולכת לישון עם עיניינים פתוחים.
ואיתך יש לי עיניין פתוח.
אני לא אחכה חודש בשביל להבין מה קרה לנו,
אסור לדחות דברים כאלה.
אני מבקשת ממך לדבר איתי, איכשהו.
אתה כבר שם לב שאין לי הרבה אגו.
אני יודעת לעמוד על שלי כשצריך, אבל אין לי שום בעיה לבקש סליחה כשאני יודעת שטעיתי.
תתן לי את הזכות לבקש סליחה.
אני אוהבת אותך הרבה,
רותם."
-------------
להתחנן שידבר איתי, לוותר על האגו, לנסות להיות בנאדם יותר טוב, להתבשל בתוך השטויות שלו, לבקש סליחה על דברים שלא היו ולא נבראו. עם המשחקים האלו הייתי צריכה להתמודד.
כמה טוב שזה כבר מאחורי.
