צנחתי על ספסל בפארק

חבשתי כובע צל רחב שוליים

באיטיות הגפתי עפעפיים

נכנעתי לגופי המפורק

דמעות שקטות זלגו להם אצל

וצופן הכאב נחרט על לחיים

זרועות כבדות פרשו עלי כנפיים

ועונג התמכרות החל בי מתפתל

ידעתי, זר אתה ולא נרתעתי

כבשת את שפתיי בנשיקת ערפד

בעל אותי קולך נחוש ומיוחד

במלותייך ענוגות שקעתי

האם חלום היית או המציאות?

יגוני נלקח ממני, די לי

רק טעם מנטה על לשוני נותר לי

ושיכרון חושים של אי שפיות