קיפצה לה בשדה בין הפרחים. השמש מאירה את העולם בעזרת קרנייה הזוהרות והמחממות. הפרחים הצבעוניים יפים כל כך בתקופת האביב. שמלתה הלבנה מתנופפת ברוח הקלילה וכך גם שיערה הארוך.
את הפרח הירוק קטפה ראשון. היא זכרה שלא כדאי לקטוף את הפרחים הירוקים, כי הם עשויים להכניס אותה לעולם ההוא. אבל כיוון שמעולם לא ניסתה, גם לא ידעה איך זה באמת. נגיעה קטנה בעלי הכותרת הירוקים העבירה אותה למקום המסובך הזה. שם, בתוך קשרים וסבכים, יכלה לראות נקודת אור. נקודת האור לא היתה לבנה וגם לא מוארת, אלא קטנה ומטושטשת, כאילו עומדת להעלם. היא ניסתה להגיע אל אותה נקודה, אך הקשרים מנעו ממה לזוז. בכל הכוח הושיטה ידיה ורצתה לחוש בקצת אושר, אך נסיונותיה היו לשווא. הנקודה לא אמיתית כמו שציפתה.
במכה אחת חזרה אל אותו שדה. הפרחים הצבעוניים נעים באיטיות בקצב הרוח, והיא מביטה על הפרח הירוק שמתעופף רחוק רחוק רחוק. ליבה כואב, עיניה דומעות, אך ברגע שהפרח הירוק נעלם, איתו הכאב.
ממשיכה לטייל בשדה וקוטפת הפעם פרח צהוב. הרגשה חדשה של תקווה הגיעה עם הפרח. ליטוף קל על העלים הזוהרים והנה היא שוב עוברת לעולם אחר, הפעם היה זה עולם של נדמה לי. אשליות רבות התרוצצו לה מול העיניים. תמונות מרהיבות, חלומות עם רגליים ולבבות משחקים בכדור. צבעוניות והרבה אושר התערבבו יחדיו, אך התחושה היתה מזויפת, לא אמיתית, לכן נאלצה להיפרד מאותו עולם מושלם ולהמשיך הלאה.
הפרח הצהוב נעלם בלי כאב. הוא התרומם לכיוון השמש ונעלם על הרקע הזוהר שלה. שם מקומו, היא חשבה לעצמה.
המשיכה לצעוד באותו שדה פרחים קסום, בחיפוש אחר הפרח המושלם. שני פרחים בצבע זהב בוהק נצצו שם רחוק. מבלי לחשוב פעמיים, רצה לכיוונם וקטפה אותם בחיפזון. הם הביאו אותה למקום חדש.
במקום ההוא, הכל היה מסתורי. צלליות נמרחו על הקירות האפורים, רגעי הנאה הופיעו פה ושם אך נעלמו די מהר. אבקת קסם התפזרה באוויר וכוכבים קטנים וצהובים ניצנצו להם. היא הרגישה איך חוסר הוודאות מושך את האנרגיה שלה עמוק עמוק אל תוך הקירות. בקושי רב זרקה את הפרחים המוזהבים וחזרה לשדה. הם נחו שם על הקרקע, מחכים שתגע בהם שוב, שתתפתה לחוש את אותה מסתוריות, את הקסם המיוחד, אך היא המשיכה בדרכה החשובה, הדרך למציאת הפרח המושלם.
את הפרח האדום לא יכלה לפספס. כל כך משך אותה, אותו פרח, עד שחטפה אותו מהאדמה. היא חיבקה אותו, חשה צורך עז לקרבה עם אותו פרח. הוא לקח אותה אל עולם של תענוגות. ספינה שטה על גבי מים כחולים, והיא ישבה על כיסא נוח ונרגעה עם קוקטייל מרענן. פיתויים והנאות חיבקו אותה, הגוף שלה היה מאושר, כל כך טוב היה לו. אך בתוך ההנאה הזו, היא הרגישה שמשהו חסר לה. היא היתה צריכה ללטף את הנפש שקצת נפגעה, לכן קרעה מידיה את הפרח האדום. הוא התגלגל קצת באדמה ולאחר מכן החל להעלם, אך השאיר על אצבעותיה מעט צבע אדמדם, למזכרת.
תחושת יאוש כבשה אותה כשהשמש החלה לשקוע. יום שלם עבר, בעולמות שונים ביקרה, אך את הפרח המושלם טרם מצאה. היא התיישבה על סלע קטן והשקיפה על אלפי הפרחים הצבעוניים. כולם היו כל כך יפים, חלקם מזמינים לנגיעה, חלקם פחות, אך כולם מסקרנים, דורשים ביקור בעולמם. מחשבות איומות עלו בראשה. היא כבר יכלה לראות איך היא נשארת לנצח באותו שדה, מבלה את חייה בחיפושים אחר הפרח המושלם. עוברת בין עולמות, נפרדת מפרחים צבעוניים, ומביטה איך השמש הגדולה יורדת אל הים, מאוכזבת ממנה.
עוד יום של חיפושים נגמר לו.
דמעות עגולות זלגו על לחייה, כשהרגישה ליטוף קל על עורה. היה זה פרח לבן. היא הסתכלה עליו. הפרח התעופף באוויר מול עיניה. נראה פשוט למראה, אך נקי כל כך, מעודן, מיוחד ומרגיע. היא הושיטה אצבע יציבה אל עלי הכותרת הנעימים שלו. יד ביד צעדה איתו עמוק אל תוך עולמו. בתוך עולם זה, השלווה כיכבה. דובים בהירים ורכים התהלכו ברוגע בתוך שבילי צמר גפן מתוק. שוקולדים עגולים התגלגלו וציחקקו אחד עם השני. נרות קטנים וצבעוניים ריחפו באוויר המחומם והפיצו ריח טוב. נשיקות קטנות נחו על לחיה כמעט בסתר, ועשו לה חיוך גדול.
היא לא ידעה אם באמת תישאר בעולם הכייפי והרגוע הזה,
אך ידעה דבר אחד-
היה שווה לחכות.
-----
הפרחים לא חייבים להיות פרחים,
יכול להיות להם תפקיד נוסף בסיפור.
מישהו יכול לנחש?
