מגרש המשחקים

במקום המאובק הזה הדבר האחרון שציפיתי לראות זו אשה-ועוד עם שמלה.
אחד החלקים המכניים של האוטו המיושן שלי הלך לעולמו וקיבלתי טיפ שיש איזה מגרש גרוטאות מחוץ לעיר ששם ייתכן וימצא מבוקשי.
לבשתי ישר את ארשת המכונאי המדופלם(בקושי יודע להבריג בורג)ונסעתי למגרש
נכוטן זה לא המקום הכי רומנטי בעולם ובטח לא הכי פסטוראלי........אבל שאתה אחרי כמה בירות הכל נראה כמו לקוח מסצינה של סרט אמריקאי
משאית המנוף הענקית השליכה מכוניות חבוטות לערימה של ברזל,האמת לפעמים מפחיד לחשוב על זה שפעם נהגו בהם בני אנוש.
לא יודע למה אבל לכמה רגעים היה נדמה לי שאני באיזה סרט בלשים בכיכובו של ג'ין הקמן
"תחנה בצד ואל תפריע"ככה משום מקום הברנש הגדול הזה לחש לעברי(טוב בעצם לחש זו לא בדיוק המילה המתאימה)
ירדתי מהמכונית המקרטעת שלי בפוזה של אחד שיורד מהסוס לקרב באל פאסו........
במשרד אחת הפקידות הציעה לי כוס קפה שחור כזה ששתיתי פעם רק במילואים בוץ כזה בכוס קלקר.....
זה הדבר האחרון שבא לי לשתות אחרי הבירות אז סירבתי להצעה הלא כל כך מפתה....
לא עברו הרבה רגעים עד שהבטתי בחלק המבוקש שנשלף עבורי מהקרביים של אחת מחתיכות הפח......
הוסבר לי שבנוגע לתשלום עליי לגשת לבעלת הבית
עם יש מי שמתאים לה להיות בעלת הבית אז הגברת הזו היא האחרונה שהייתה עולה בראשי
אמנם היו לה חמוקיים שופעים וגזרה "בשלה" אבל השמלה עם הכתפיות והרקע האדום היוו ניגוד מושלם ל"זירת הפשע"
היא הבחינה בהשתוממותי ולחמה את ידי
או שהיה נדמה לי או שאני הוזה אבל ידה ליטפה את כריות כף ידי וכאילו שהיא לא רצתה שאניח לה,ליטפתי עוד קצת את גב ידה והחלפנו מספר מילות נימוסין.
המאוורר התעשייתי שניצב בשולחן הפורמייקה הסיט מעט את כתפיות השמלה ונתן לי הזדמנות לחזות בנמשים שעל כתפה.....לפתע היא נראתה כה פגיעה וכה נשית
שירבטתי לה המחאה ורשמתי כנדרש את הפון בגב השיק
היא היישרה מבט ולחשה בקול צרוד מסיגריות:"אפשר להשתמש במספר שלך "
עשיתי את עצמי כאילו אני חושב באמת על התשובה ועניתי :"בסדר גברת ,אני יותר מאשמח"
למחרת כבר הגשמתי את הפנטזייה שרצה במוחי הקודח....
אספתי אותה מביתה עם הרכב המקרטע ונסענו היישר לאותו מגרש משחקים שלה......
איכשהוא הצלחתי להפעיל את אחת המלגזות האלו עם הכף האימתנית ועשינו את דרכנו לאחת המכוניות שהיו בגובה......
הזיון הזה היה ללא ספק אחד המוזרים שלי ואפילו היא התוודתה שמעולם לא חשבה להזדיין בערימת מכוניות....
ואילו אני מדיי פעם הגנבתי מבט שמא בלהט הפמפומים לא תקרוס כל אותה ערימת גרוטאות..........
בסוף האקט הזמנו פיצה מפיצרייה סמוכה והשליח חייך במבוכה והשאיר אותנו לבד במשרד לבלוס את הבצק האוורירי.....
יש לי הרגשה שאילו המאוורר היה יכול לספר לפועלים מה התרחש פה אמש הפועלים המסורים של בעלת הבית לא באמת היו מרוכזים בעמל יומם.