שקיעה

הגלים שקיקתם דועכת, ושלהבת הרוח דועכת קרירות, גלגל החמה אל המים קרב...ועוד רגע ישמע קול לחישתם של המים הנצרבים בלהטה של השמש השוקעת לתוכם לאיטה, רגע לפני כיבויה, השמש את האופק מאדימה, גלגל החמה כגברת נרגזת, הופך ארגמן, וכמו מתפוצץ לאופק בפניו, קצה החמה במים נוגע.... והנה מאומה אינו קורה, והמים אוספים את השמש בשלווה לתוכם לאיטה, אלא מי שאינו משלים עם הרמוניה זו של שמש וים הם השמים, אשר מכבים את עצמם מכעס, וארגמן זהרם משחיר, ומעתה השליט היחיד על האופק ועל העולם אשר מסביב לזוג האוהבים, הוא החושך, והחושך הוא סימן ואות כי הוד והדר זה של שקיעה, מפנה מקומו לשקט ושלווה המיועדים לחיבוק האוהבים הניצבים המומים מול יפעתו של היקום המסתער לפניהם, ואינם יכולים להפנות את מבטם זה כלפי זו, עד אשר ישקוטו פעמי ליבם.

ואחר ! פיות נצמדים, ונצמדים לבבות, וכל רע וזכרון רע אין לו מקום תחת כיפת השחור, וטוהרו של קשר, וטוהרו של עולם, הם השולטים בעולמם של אוהבים, אשר את חזיון האור ישאו עימם כל ימיהם, ואם ירגיש מי מהם כי גז האור, יתן האות, ושוב ישובו לספוג מחדש ממימי האורה.

 

יואל- זכויות שמורות