המקום:ברלין
הזמן:1923
מזג האוויר:חם
עוד בשדה התעופה הרגשתי לא טוב, אנשים שעברו לידי הציעו לי שאלך לרופא, תשובתם לשאלה מדוע, היתה:"אתה נראה כמו מישהו שמרגיש לא טוב".
היו לי בחילות, הקאות, ירקתי דם.
כבר אחרי הנחיתה בברלין הלכתי לרופא שדיווח לי על עובדת היותי חולה סרטן ויותר גרוע על כך שנותר לי שבוע אחד בדיוק לחיות, כאשר שאלתי אותו איך הוא יודע לאבחן שמדובר בשבוע אחד בדיוק, כלומר מאיפה הדיוק הזה?, הוא ענה לי:"פעם גרמני תמיד גרמני".
הרגשתי רע כשיצאתי מהמרפאה, הרגשתי שזה לא מגיע לי הרגשתי שאלוהים מתאכזר אליי שלא לצורך, בכל מקרה גמלה בליבי ההחלטה שעליי לנצל את השבוע הזה בצורה הטובה ביותר, שבוע אחרון בכל זאת.
המקום:ברלין
הזמן:1923
מזג האוויר:לח
את השבוע האחרון בחיי התחלתי בביקור בקניון של ברלין, קניתי לי מצרכים יקרים, קניתי גם מערכת סטריאו יקרה(אפשר להוציא כסף חופשי זה הרי שבוע אחרון בחיים)בנוסף קניתי חולצה "אמיתית" של לוטר מטיאוס כוכבה דאז של נבחרת גרמניה.
בערב בבית המלון הרגשתי צמא, צמא לאהבה, צמא לבחורה, צמא לאיזה כוס שיכר טובה, כל מה שרציתי באותו רגע היה לצאת לפאב, אז יצאתי.
המקום:ברלין
הזמן:1923
מזג האוויר:נעים
היה חשוך בפאב, וזה לא מפתיע זה הרי פאב קיבינימאט, הרגשתי כמו בפאב גרמני(אולי זה בגלל שהייתי בפאב גרמני)צחקתי, אני לא יודע למה אבל כל מה שרציתי באותו רגע היה לשבת על הבר ולשתות כוס בירה צוננת.
"ברמן הבא לי בקשה כוס משקה" שאגתי, "איזה משקה הר......." "קארל" "ירצה?" "מזוג לי בירה, הכי זולה שיש לכם, אני רוצה להשתכר הלילה" "מיד הר מקארל".
לאחר שהברמן הגיש לי את כוס הבירה התחלתי לשתות אותה במרץ, לגימה אחר לגימה.
בעודי שותה לשכרה שמעתי צעקות, הסתובבתי לשמוע מהיכן באות הצעקות.
על אחד השולחנות בפאב עמד אדם עם שפם קצת מצחיק וצעק בלהט:"הם לוקחים לנו את העבודה ומחר הם יקחו לנו את הבתים ואז הם ישתלטו סופית על גרמניה צריך להעיף אותם את היהודים האלה יהודים החוצה!!!!!!!!!!!"
"ברמן" שאגתי, "מה תרצה הר קארל?" שאלתי את הברמן בלחש שכן חששתי שמא ישמע אותי אותו מטורף אשר עמד על השולחן וצעק, שאלתי את הברמן לשמו של האיש, הברמן ענה לי שקוראים לאיש אדולף ושהוא בא לפאב כל ערב, עומד על השולחן וצועק כמו מטורף.
אדם שישב לידי הצטרף לשיחה ואמר שאין לבחור סיכוי להתקדם לעבר השלטון ושהוא תופעה חולפת.
לאחר שהבחור חדל לצעוק, הוא ירד מהשולחן ופנה לבר, באופן מפתיע הוא התיישב קרוב אליי, פניתי אליו:"זהו נרגעת?" שאלתי "תשמע, אתה יודע זה יושב לי על הלב" "בכל זאת אתה לא חושב שזה קצת מוגזם" ככה דיברנו כל הלילה, אדולף סיפר לי שהוא כתב ספר, אם אני זוכר נכון קראו לו "מאבקי", אני סיפרתי לו שאני חולה בסרטן ושנותר לי שבוע לחיות.
בסופו של דבר נפרדנו בברכות הדדיות, היטלר איחל לי החלמה ואני איחלתי לו שיצליח עם הספר.
בלילה שאחרי חזרתי בשנית לפאב אדולף כבר לא היה שם, הסתבר שהוא נכנס לכלא בגלל איזשהי פעולה אלימה שהוא עשה במינכן.
ישבו שם בפאב כמה פרופסורים ודיברו בינהם הם דיברו על הבחור שעמד על השולחן וצעק, הם דיברו על כך שהוא נכנס לכלא בגלל נסיון ההשתלטות על מינכן הם אמרו שאין סיכוי שהוא יעלה לשלטון ושהוא תופעה חולפת.
ככה כולם חשבו..........................
