חזרה ליצירות
סיפורים

בקרוב אצלך

מיקי בת | (04/02/2007 12:45) | 60 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
"בקרוב אצלך!"
הבחורה הקירחת שעמדה לצידי לפני כמה שעות, מדלגת לעברי בשמחה, והיא כולה מחייכת באושר כשהיא שואגת אליי ומנפנפת מול פרצופי בפיסת נייר.
 
אני עדיין מסרבת להאמין שכל זה קורה לי באמת.
שאני יושבת בהפגנה מול הכנסת, עד שהנבלות יאשרו לי סוף-סוף את התרופה.
לפני כמה חודשים אפילו בקושי ידעתי להגיד נכון את השם שלה. אווסטין. אווסטין-שמווסטין. והנה, הבחורונת הדקיקה הזו הצליחה לקבל היתר משפטי מיוחד למימון הטיפול שלה. אותה יכניסו אישית לסל התרופות.
 
היא עוצרת מולי מתנשפת ומתחילה לקשקש בהתלהבות משהו על זה שעכשיו היא רק צריכה לגדל בחזרה את הרעמה הבלונדינית שהיתה לה, כדי שתהיה יפה בחתונה שלה.
אלוהים איזה פקאצה מטומטמת.

זה מה שמעניין אותה באמת עכשיו?! מה יגישו בבופה קבלת הפנים כשכל הקרובים הפולנים שלה יהיו עסוקים בריבים המשפחתיים האינסופיים שלהם?!

 
הלו, זה שאני לא מאמינה בו, זה שאומרים עליו שיושב למעלה וקוראים לו אלוהים – אתה שומע אותי?! תקשיב טוב. שתדע. שיהיה לך ברור שלי יש מטרות יותר חשובות לחיות בשבילן. אווסטין-שמווסטין. אותי לא כולאים בטבעת. בטח לא אחרי כזו לטמה לפנים של החיים. סרטן המעי הגס, בשלב לא משהו. סיפור מהתחת. כמו חתונות. לא בשביל זה אני מתכוונת לחיות. כבר הייתי שם פעם, ולא הולכים אחורה. בכלל לא ברור כמה זמן עוד יש לי, אבל שתהיה בטוח שבשביל זה אני לא אתאמץ להגיע עד סוף המאה ה – 21. ובכלל, חתונות זה כזה המאה ה – 20, כזה פאסה, נכון?

 

תגובות

חזרה ליצירות