"היא הייתה כ"כ מושלמת שזה היה נוראי.
הסומק בלחייה צבוע היה בוורוד ילדותי, העיניים העגולות בסימטריות הקנו לה מבט ילדותי ושפתיה אדומות וגדולות כ"כ שיכולתי רק להיזכר איך מנשקת אותנו כל בוקר ולחייך בטיפשות .
השמלה הגדולה והענקית שלה הייתה תמיד נראית גדולה כמו כיפת השמיים ואנחנו לרגליה.
בית רעוע מעץ ושלמות אחת גדולה.
ללא רבב.
ללא פגם .
היא הייתה מה שכל אישה חפצה להיות.
האישה שכל גבר רצה לנשק.
וכל אדם היה רוצה להבין.
ואנחנו היינו בניי חסותה.
מי הוא השוטה שמאמין בכל סיפורי הבדיה?
מי הוא הלוקה בנפשו שיכול להעליל את העלילה כמו שהיא התפשטה?
שקר וכזב !!
אני הולך לספר לכם את הסיפור האמיתי מאחורי כל אבק הכוכבים שנשפך .
לספר לך את האמת לאמיתה.
יכולתי לומר שהכול בהתחלה היה מושלם.
היא הצילה אותנו בגופה.
נתנה לנו מחסה .
גרמה לימים להיראות הטובים שביותר וללילות להיראות מוגנים ומוארים בצילה.
החיוך שלה הקסים אותנו, יכולנו לשבת סביבה עד אין קץ להביט בחיוכה ולשמוע אייך קולה הענוג מלטף את קירות הבית הקטן .
היינו שומרים עליה שהלכה לישון מכסים את גופה הארוך בשמיכת הטלאים הענקית שתפרנו בשבילה מביטים בה בהשתאות .
אנחנו ישנים פעם בשבוע והעסקנו את עצמנו בימים שהיינו ערניים לגמרי בניקיונות ובמטלות הבית .
בזמן שצנחה על משכבה קרצפנו את הרצפה חסרת היציבות שלנו, בישלנו ארוחת בוקר והספקנו אפילו להכין את ארוחת הצהריים עד שהתעוררה.
היינו העבדים הקטנים והנחרצים שלה מתוך מקום של הכרה, מתוך מקום של אהבה אין סופית .
היא הייתה החתולה הגדולה שאספה גורים לא שלה בקצה הסמטה ואנחנו דימנו אותה לאם כל האימהות .
כולם טענו שהיינו 7 אבל כמו שאמרתי סיפורי בדיה תמיד סילפו את המציאות, היינו 8 לא ציינו אפילו את הנספח השמיני מכיוון שכולם ידעו אותו.
כולם ידעו מה הוא עשה .
וזה היה העונש הנצחי שלו בעוד אותנו מנציחים בספריי ילדים את דמותו דחקו אל הלא נודע.
אז היינו 8 אבל 7 טובים.
השמיני היה מורלוך זה היה שמו.
הייתה לו חזות של מלאך ומוח קדחתני רצוף ברוע.
היו לו ידיי זהב וניסיון בכל תחום.
הוא היה "המאסטר שף" שלנו ושימש לנו כמנהיג קבוצתי להתארגנות ממשית בכל מטלות הבית , מעבר לעובדה שהוא היה גם יותר מבוגר מאיתנו אנחנו תמיד ראינו בו כפתרון לכל דבר.
אותי הוא תמיד רימה.
וכולם טענו שאני רואה לא נכון, שהריי הוא לא יכול לרמות את בניי עמו אבל אכן כך היו הדברים.
הוא שנא אותה.
טען שהיא מפונקת , שהיא מנצלת אותנו!
אני לא הסכמתי איתו אך הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות.
הוא מתכוון להסתלק מאיתנו, הוא בטח יעזוב את הכול ואנחנו נשאר בלעדיו!
בלעדיי החוכמה שלו שעזרה לנו בכל , בלעדיי הפתרונות שלו לכל דבר, בלעדיי המנהיג שלנו!
הוא יהיה כמו צלע חסרה אם הוא ילך!!
מה אנחנו נעשה בלעדיו ?
היא מתעוררת.
יפיפייה כמו תמיד ונשימותינו הקטנות נעתקות בכל פעם שהמראה שלה אוחז את מבטנו בה.
היא מביטה בנו ומחייכת ואני חושב לעצמי עד כמה אני מעריך אותה שהיא החליטה לקחת על עצמה את האימוץ הזה שלנו , לקחה על עצמה 8 יצורים קטנים ושעירים עם הרגליי אכילה פרזיטים, שישנים פעם בשבוע למשך יום שלם , מפלצתיים בחזותם ויש כאלה שטוענים שאנחנו בכלל הכלאה של חזיר יבלות .
אבל היא קיבלה אותנו בחפץ לב אספה אותנו כאילו היינו ילדיה.
"אני מריחה את ריח המרק ...מריח מעולה מי הכין ?"
"מורלוך הכין ! מורלוך הכין!"
מורלוך מאבד את צבעו בפעם המי סופר כמה ברגע שכולנו מרוצים שוב מכישוריו והכי חשוב זה שהיא אוהבת את זה ואנחנו צוחקים ממבוכתו.
"המרק הזה הוכן במיוחד בשבילך עלמתי "
"תודה מורלוך זה ממש מחמיא לי, ומה איתם? מה הם אוכלים ?"
"הכנתי להם מרק עם רגליי צפרדע קצוצות , סלרי גס לא חתוך , ופטריות יער. ולך הכנתי מרק מיוחד בגלל שאני רוצה להגן עלייך מפניי הקור ואני יודע עד כמה רגישה את לאקלים הרע הזה שתוקף אותנו..."
היא ניגשת אליו מחבקת אותו והוא כ"כ קטן מכוסה בכל גופה הענק .
"תודה מורלוך, אלף תודות לך" היא בכל פעם מתרגשת מחדש לאור הדברים הקטנים.
תמיד הייתה אומרת לנו שהדברים הקטנים הם המתנות הכי גדולות.
המרק השביע את רצונה ולקינוח קטף בשבילה את התפוח הגדול ביותר שאי פעם ראינו, טען שזה מאותו עץ מיוחד. שהוא מייצר תפוחיי ענק פעם ב-10 שנים ואם לא מנצלים את ההזדמנות לקחת אחד ולו אחד תוך יממה העץ מאבד את פרותיו ומתייבש.
הוא העץ הקסום ולא כל אחד היה יכול לתפס עליו , היה גבוה ואין כמותו , ענפיו היו שבריריים ומסוכנים אבל מי שאכל מפירות עץ זה היה יודע שכל משאלותיו יתגשמו, אפילו חיי נצח.
ברגעים שהיא נגסה מהתפוח האדום כ"כ , יכולנו לראות עד כמה נהנתה. תמיד חפצה להגיע לשנה ה-10 בכדיי לחמוד בערגה אחד מהם .
מסיימת את התפוח עד תומו היא מביטה בכולנו ומודה לעץ שמביא פירות כאלה מושלמים ושוב למורדוך שהיה אמיץ מספיק בכדיי לעלות עד קצוות העץ בכדיי לרצות ולקיים את משאלתה.
"ריח מרק הצפרדעים מריח נהדר אבל יש לי תבלין מעולה להוסיף " היא מתרוממת לעבר הארון הענק ומוציאה צנצנת ירוקה גדולה.
"זה התבלין שאימי לימדה אותי לעשות , הוא עושה פלאים"
היא בוחשת את המרק בעדינות ולפתע נופלת . ללא שום התראה. ללא חיוורון מקדים, ללא דבר שיכל להעיד שאכן יש שם משהו לא בסדר.
ברגע זה שלגיה מתה.
עיניים מדממות מביטות כולם במורדוך והוא בנחישות מביט בכולם ואומר : "היא הייתה מפונקת מדיי . זה או אנחנו או היא"
מורדוך רצח את שלגיה.
את שלגיה שלנו.
אל תאמינו לכל מה שמספרים לכם באגדות , אל תתנו לילדים שלכם לשמוע את הסיפור הלא נכון, אולי עדיף שאל תספרו אותו בכלל .
ילדים יבכו, שלגיה כבר לא תהיה אותה שלגיה , ואנחנו כבר לא 8 תמיד היינו 7 .
שום נסיך הוא לא זה שיגאל אותה מייסוריה מה שיגאל אותה מייסוריה זה אותו עץ.
רק שהוא יניב פירות שוב היא תחיה .
ברגע שהיא תאכל את התפוח שוב הכול יחזור לקדמותו . את הפעולה ההפוכה יעשה התפוח שהיא כ"כ ערגה לאכול אותו, התפוח שהכי רצתה הוא זה שהרג אותה והוא זה שיחיה אותה שוב.."
הזכויות שמורות להדר מיליס
