נחשו מי בא לסעוד?

אני יודע שזה עלול להישמע כאילו ואני איזה מבקר מסעדות פלצנני...אבל זהו שאני לא....לא זה ובטח לא השני.
רק רציתי לשתף אתכם בביקור חפוז ולא מתוכנן באיזו מסעדת פועלים ב..עיר הפועלים.
זה ברחוב כזה של פעם,רחוב שפעם בזמנים ההם היה מביא עימו ניחוחות של חו"ל(בשמים ג'ינסים ו נעלי ספורט מוברחות)
בקצה הרחוב ישנה תחנת רכבת במבנה בריטי מאבן ירושלמית, את חזית הבניין מעטר לו שעון קיר ענקי שחור לבן שנע באיטיות מרגיזה...
בבוקר שאתה עובר ברחוב הזה אתה נתקל ונתקע לפעמים בכתפי העוברים ושבים(מה שנקרא : יש תכונה ברחוב)הרחוב יחסית לשעות הערב הומה אדם ושאון קולות ובליל של ריחות מתערבבים להם זה בזו....
ואז בשעת ערביים מוקדמת=שעה שכזו שה" צבעים" בשמיים מחליפים כוחות והרקיע נצבע או בעצם משחיר לו לאיטו... הכל לפתע חדל
התנועה דלילה עד מאוד ורק שאריות הפיח על הבנינים שמטים ליפול ורחש הטיח שמתקלף לאיטו מזכיר לך שעד לא מזמן הרחוב הזה היה סואן.
וזוהי בדיוק השעה שנכנסתי ל" למאורה" הזו...
ניחוח של בצל מטוגן הציף את נחיריי...
שלא לדבר על השום ששולט במטבח הזה ללא עוררין
מפת שולחן משובצת באדום ולבן הזכירה לי סרטי מאפיונרים מפאלרמו(רק שוקולד הבאצ'י היה חסר)
באחד מפינות המסעדה ניצב לו מוט נחושת שמשמש לתליית גרדרובה...
בזווית העין הבחנתי בכובע לבד איכותי של פעם....
המתנתי לראות שמא האמפרי בוגרט הגדול יקום מאיזה שולחן ישאיר תשר נדיב ובזווית פיו יבצבץ חיוכו העגמומי משהו.... ואז יחבוש את הכובע וימשיך בסיור בעיר הכרמל....
לאכזבתי זקן חסר שיניים מגובן קמעה היה האיש בעל הכובע
הזמנתי לי נתח של קוסטיצה חמה מהתנור....
כדי שלא ישעמם לי הזמנתי לי בקבוק " שפריץ" שזה בערך כמו משקה הפלאים הסגול של דנידין....
אתה מזמין בקבוק יין ומייצר ממנו שניים.....ממש קסם..
יין חמצמץ של כרמל הוק שנמזג לכדי שני שליש או מחצית הכוס ב ליווי סודה מבעבעת גורם לך לחייך ללא כל סיבה חיוך סתמי...
סלא איקרה טרי מוצא את מקומו חיש קל על פרוסת לחם שחור וטרי...
פלפלים קלויים כמו ומשמשים תפאורה הולמת למפת השולחן האדומה...
עגבניות חמוצות וכבושות כאלו שאם אתה נוגס בהן אתה עלול להשפריץ שפריץ הגון עד לזוג הזקנים שמפלרטט לו בשולחן ממול....
ואז בדיוק שאתה מבושם במידה הנכונה מגיע נתח הקוסטיצה נוטף השומן..
המקום הזה מעוצב כל כך רטרו ששילמתי תשר כמעט וחיפשתי כמה לירות בארנק
לפעמים אפשר להנות ממסעדה רומנית של פעם ללא כל הפיוז'ן ושאר השמות המפוצצים.....
מה עוד שלפעמים אני לא במוד של לסעוד עם " ספריות" שממלאות את החלל בסיפורים על הכתבה האחרונה ב" לאשה" או על הלק הסגול החדש של " רבלון" ומה זה לעזעזל הוורוד פוקסייה הזה שהן מדברות עליו תדיר?.....
לפעמים עדיף לסעוד מול קשישים.....