הגדרת אירוניה: משהו שהוא עד כדי כך מגוכח שהוא אמיתי. בערך כמו סוריאליזם ממש מצחיק.
ההגדרה שלי לאירוניה: אהבתי את החברה הכי טובה שלי בעולם.
חכו זה לא הקטע האירוני.
היא לא אהבה אותי.
רק שנייה, זה עדיין לא זה. הרי אמרתי ממש מצחיק.
היא אהבה נשים.
הייתה לנו בדיחה קבועה לי ולה. זה היה הולך בערך כך:
היא: די, תפסיק להגיד לי שאתה מת עליי, אתה הרי מכיר את הטעם שלי, וחמוד, גם אם תאריך את השיער שלך קצת ותתגלח למשעי, כולל רגליים, שחי וקו בקיני, עדיין לא תהיה בלונדינית ארוכת רגליים וגדולת חזה.
אני: טוב, לפחות יש לנו טעם דומה בנשים.
הכרתי אותה בבית הספר היסודי , היינו שכנים ולמדנו באותו בית הספר. כל השנים דרך חטיבת ביניים, תיכון, צבא, שמרנו על קשר הדוק, אבל המסלול באמת משנה?
היינו בלתי ניתנים להפרדה, הולכים ביחד לכל מקום , מספרים אחד לשנייה כל דבר, הכתף שלי הייתה הכרית שלה, על ברכיה הייתי שוכב ומסתכל לשמיים עם מחשבותיי וידה ששיחקה בשערי.
ממש לא הייתי החבר ההומו של הבחורה שאיתו היא יכולה ללכת לקניות. הייתי דווקא הבחור שהולך עם הבחורה המהממת-וגם-במקרה–לסבית-אבל-את-זה-אף-אחד לא-חייב-לדעת, שבכוונה עושה לו עיניים מול כולם וגורמת לכל בחור במקום לקנא בי ולכל בחורה להסתכל עליי בעיניים רעבות "אם היא רוצה אותו אז אני רוצה עוד יותר" היו תמיד חושבות לעצמן, ולרוב גם משיגות.
האמת הייתה שאף פעם לא ידעתי אם היא מבינה שבעקיצות הקטנות, בהערות האגב האלו שהייתי זורק לעברה, "את נראית מהמם" "תתחתני איתי" "אני מטורף עלייך" "לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך", אני בעצם מנסה לומר לה, שגם אם הטעם שלה בבני/בנות זוג הוא קופי אדם, הייתי רוצה לעשות דווקא אותה מאושרת עד סוף ימיי.
כמו שהזמן נוטה לעשות, הזמן עבר, אבל הוא לא עשה את שלו, אלא אם כן "שלו" היה פשוט לעבור וקצת לאכול אותי מבפנים כל פעם שהיא הייתה מתנשקת עם עוד בת זוג ללילה.
יום אחד היא הכירה מישהי והייתה נרגשת מכל העניין.
ישבנו אצלי בבית ואכלנו ארוחת בוקר מאוחרת שהכנתי לנו. העיניים שלה נצצו, בעיקר מהתלהבות אבל יכולתי לראות שהיא לא בדיוק זכתה לישון הלילה.
"אתה חייב להכיר אותה" היא אמרה לי "היא פשוט בחורה מאלפת, דו מינית אומנם אבל אף אחד לא מושלם"
גיכחתי, אהבתי את חוש ההומור שלה.
"אנחנו חייבים לצאת לדבל דייט בהזדמנות הראשונה ותראה על מה אני מדברת, היה לי כל כך כיף איתה..."
"שכבתן אתמול?" שאלתי
"לא , ישבנו בחוף הים כל הלילה ודיברנו, זה היה מהמם, חוץ מנשיקה קטנה כלום לא קרה, עדיין..."
חוש ההומור הזה שלה...
"אני חושבת שאני מאוהבת" הנחיתה את הפצצה.
"אני שמח" השבתי בחיוך מאולץ, שמח שמהכשיר הכי חד שהיה בנמצא כדי לגאול אותי מיסוריי היה סכין למריחת חמאה.
היא לא זכתה ממני לתענוג של "דאבל דייט", פשוט נראה לי טיפשי להביא לסיטואציה הזאת עוד בחורה. אבל יום שישי אחד הסכמתי לצאת איתן לפתיחה של איזה באר חדש.
הן נראו מקסים ביחד, באמת, כאילו שמעולם לא היו מערכות יחסים שונות מזאת. שתו, צחקו, סיפרו בדיחות, התנשקו בלהט וכמובן משכו המון תשומת לב גברית.
הבחורה באמת עשתה רושם טוב והייתה יפהפייה, גבוהה, רגליים ארוכות שבלטו מחצאית קצרה , שיער שטני גולש ועיניים שמשום הזכירו לי את בת הזוג שלה. היא נראתה מהממת מאי פעם באותו היום, קורנת, מאושרת, ועוד משהו בעיניה שאף פעם לא ראיתי כשהיא הייתה איתי.
שתיתי יין ושתיתי המון, הן גם שתו. צחקתי איתן, צחקתי חזק כדי שדמעות קטנות יראו דמעות צחוק.
בשעת בוקר מאוחרת, לקחתי אותן אליה הביתה, הן ישבו מאחור והתגפפו, ואני, נהג מונית להשכרה, ניווטתי בעדינות ברחובות, מאמץ את כל ניסיוני כנהג, לא להביא אותנו למצב חרטה על כך שלא לקחנו מונית.
הגענו אליה הביתה.
"הכרכרה הגיעה ליעדה גבירותיי"
"רגע, הבאת אותי אליה הביתה" מלמלה החברה שלה מבעד לענני אלכוהול, נחה לרגע משפתיה.
"אכן"
"אני קמה עוד שעתיים לעבודה ואוספים אותי מהבית, לא אכפת לך שאני אישן בבית הלילה נכון מלאך שלי?"
"חוץ מזה שאני אצטרך לדאוג בעצמי, זה לא מפריע לי בכלל נהדרת שלי" ארמה בקול של חתלתולה מיוחמת.
"אני מתחיל להרגיש מקופח" הוספתי באיוולות של שיכור.
"מי יודע, אולי ניתן לך לצפות בנו כשנשלים מחר את החסר..."
תמיד היא מצחיקה אותי, עם חוש ההומור העוקצני הזה שלה. מצחיקה עד דמעות.
הורדתי אותה וחברה שלה עברה לשבת איתי מקדימה.
שיחה קלה של שני אנשים מרחפים על אלכוהול קלחה, בזמן שהסעתי אותה לביתה על פי הוראותיה.
"אתה נראה זוועה" הכריזה כשהגענו "תעלה ותשתה משהו קר, אחרת חברה שלי לא תסלח לי בחיים ששלחתי את החבר הכי טוב שלה בעולם אל מותו"
"היא אמרה לך את זה?"
"עוד לפני שהיא אמרה איך קוראים לה... בוא תעלה"
עליתי אליה והיא מזגה לי כוס לימונדה קרה. שתיתי והרגשתי את הצלילות חוזרת אליי מעט.
"איך זה?" היא אמרה לי עומדת קרוב.
" מרענן, כדאי לך לנסות גם כן"
"אני רוצה דווקא להישאר מעופפת" אמרה והתקרבה עוד צעד.
ואז זה הכה בי , הבושם וריח הגוף הזה שאי אפשר לטעות בו, שהיה שייך לאחרת.
משם, לימונדה או לא לימונדה, איבדתי שליטה. אני לא זוכר בדיוק אם היא תפסה אותי ונישקה אותי, או שאני תפסתי ונישקתי אותה או ששנינו תפסנו ונישקנו.
הפשטנו בפראות אחת את השני מתנשמים בכבדות לא יודעים מה אנחנו עושים אבל עושים את זה.
השכבתי אותה על הספה בסלון וחדרתי לתוכה. ושוב ריח הגוף והבושם הזה, מעבירים אות מדעתי, משכרים כמו בקבוק יין שלם לפחות.
לפתע היא נכנסה.
הסתובבתי והסתכלתי עלייה, מתנשף כמו מוטרף, עדיין בתוך חברתה.
אמרתי קודם מהי הגדרת האירוניה? תשכחו מזה, כי הסיטואציה הזאת הגדירה הכל מחדש, ואף אחד לא צחק.
לפעמים כל כך קשה לתאר דברים שמרגישים במצב מסוים. זה היה אחד מאותם הרגעים האלה.
היא פשוט עמדה שם עם מן מבט שמנסה לתרגם את מה שהוא רואה למשהו שהמוח האנושי יהיה מסוגל לפרש, מה היו יכולות להיות המילים שעברו לה בראש באותו הרגע: הפתעה? בגידה? כאב?
"למה?" אמרה לבסוף בקול רועד
התחלתי לבכות ולייבב "אני לא יודע"
היא ברחה בוכה לתוך השירותים ונעלה את הדלת.
"תצא ממני אדיוט" התחילה חברתה להכות בחזי.
יצאתי ממנה מתגלגל לרצפה ותפסתי את הראש בידיים, היא רצה אל עבר השירותים והתחילה לדפוק על הדלת.
"תפתחי לי,אני מצטערת, אני אוהבת אותך"
הראש שלי הסתחרר והדמעות גרמו להכל להיראות מעורפל אבל הייתי מוכרח לצאת משם בכל מחיר. הגועל שלי מעצמי לא נתן לי להתמודד עם זה באותו הרגע. התלבשתי בחיפזון ויצאתי מהבית בעודי שומע את בכיין ומלמולים לא ברורים של כעס, אהבה ,תחינת סליחה ומה לא.
לקחתי סיכון פעם שנייה באותו הלילה ונהגתי שיכור, הפעם שילמתי על זה בשריטה עמוקה "העמוד הזה לא אשם בשטות שעשיתי הלילה" חשבתי בעודי מתקן את החנייה הזוועתית שניסיתי לעשות.
"כי לשכב איתה היה הכי קרוב שיכולתי להגיע לרגע אינטימי איתך, כי ניחוח הבושם שלך עלייה, העיניים,ו- 5 כוסות יין גרמו לי להצליח להשלות את עצמי שהיא זאת את, כי אני אוהב אותך" אמרתי בעודי עומד בפתח ביתה.
"מה?"
"אתמול שאלת אותי למה" אמרתי בקול רועד.
בכיתי אתמול בלילה , בכיתי היום בבוקר כי נזכרתי מה עשיתי אתמול בלילה, בלוטות הדמע שלי היו עייפות וזעקו "תפסיק לעולל לעצמך דברים נוראים" אבל כשראיתי אותה עם מבט החמלה הזה בעיניים והדמעות שהציפו את עיניה לא יכולתי שלא להצטרף, זה היה עלול להיות לא הוגן מצידי.
היא תפסה את פניי וצחקה ובכתה, וגם אני צחקתי וגם בכיתי.
ואז היא קירבה את שפתייה לשלי ונישקה אותי.
הגדרת אירוניה: משהו שהוא עד כדי כך מגוכח שהוא אמיתי. בערך כמו סוריאליזם ממש מצחיק.
ההגדרה שלי לאירוניה: אני מנשק את החברה הכי טובה שלי בעולם שהיא במקרה גם לסבית, כי אני אוהב אותה.
חכו רגע, אמרתי ממש מצחיק...
