מעין

שולחן ערוך שלושה דורות,

איתן כשורשי עץ אלון מזדקן,

סוגר עלי במלתעות תימסח.

זיופים משמנים את כלי ההגשה בדונג עופות,

כמו כספית במדחום,

כמו נרות שבת צהובים מותכים.

הידיים מתלכלכות ברציחות קטנות,

ומתנגבות במפיות נייר, מעוטרות אוקינוס כחול ומקפצות.

חוד החנית בגבי,

חרב מעיין דמעותי.

גינונים אירופיים,

כנדנדות רעועות,

כברגים חלודים שחוברו דרך עצמות.

הכל יתאדה ,אחי.

דם אל דם.

דם מדם.

ועם זאת סמיך כהפרשות ראשונות

ואני..