בי

דלת ברזל נטרקה באפלה מוחלטת,
בתוך החדר המופשט החלטתי
לערום את הריק ולפזר
כדי שיהיה קצת פחות חנוק

עכשיו, הילד שבי מלבלב
ומצמיח שאלות משחירות

דרך מפתני מחלחלות טיפות אור
משתקפות בעיניים בורקות
והפחד כבר
לא מתבייש, הנער שבי מתרגש
כשאני מגלה את היופי.

כשסופה רוגעת ורעם זועק
בתוך אסופת קרניים שבירות
מחשבות מהבהבות בירוק
והזקנה הגוססת שבי לא יכולה
להוריד ממני את העיניים.