קינה לשושנה דמארי/בחלוף שנה

לזמרת הארגמן שפרסה לה כנפיים

מיתרי אהבתך יהיו לפיוט משוררי שמיים

הלכת בזמן שהכלניות הן בשיא פריחתן

פרח מוגן אסור לקטוף כך לימדונו עוד בגן  

הזמן לא יוכל לרפא את פצעיו

רק אבל דברי פרידה ישא אל פנינת הכוכב    

קולה היה כאוצר מלטפת וחמה

וכעת העם פה נחנק מעצב הדממה 

כלת פרס ישראל שתמיד תהיה נצורה בלבבות

כי את שמורה בקרב רבבות רבבות

איך מאיתנו הלכת פתאום  

ועזבת אל ענני המרום

אין מספיק מילים ואין מספיק שורות

לתאר זמרת מפלאה, באמת מן הנדירות

שהארץ בה התברכה

ואיך בזדון מאיתנו נלקחה

מווילנסקי עד אלתרמן

הביאו לך רזומה באמת לא יאומן

 מהולנדר עד ארגוב

אין עוד כמוך לאהוב

שירי נצח ופנינים לזמר העברי

עדיין הכול כל כך טרי

שיר ערש נגבי, כלניות

היית באמת מיוחדת בין הבריות     

מגדלור והורה ממטרה 

היית יחידה בממלכת השירה

ואפשר להמשיך עוד ועוד

למרחבי תימן השכלנו בחיקך לנדוד

בצער רב ממך נפרד

וכל אחד עם העצב הפרטי יתייחד  

העם פה ירכין ראשו דום

שתנוחי על משכבך בשלום