טנטרה

בערך בתשע בערב ששי האחרון קיבלתי את ההודעה הבאה: "מה קורה, חשבתי שאולי תרצי לבוא אליי עוד מעט". רבע שעה מצאתי את עצמי מהרהרת בכובד ראש על פשר ההזמנה של י', ושקלתי אם לנצל את ההזמנה, או לחכות לחברותיי היקרות למתן הצעה קוסמת יותר. החלטתי לחכות לחברות, שלא אכזבו, וכך בשעת לילה די מאוחרת יצאנו לחרוש את הפאב השכונתי, כשאני מותירה מאחורי שתי דקות של פלרטוט במסנג'ר (התוכנה המקוללת הורסת הרומנטיקה הזו) עם אותו י', תוך שמירה על האופציות שלי פתוחות להמשך הלילה, למקרה שאמצא את עצמי רגישה ובודדה. אחת וחצי לפנות בוקר ובקושי החיוכים שלי ושל ניספחותיי מצליחות לשדרג לנו מקומות הולמים בבר, ואני כבר מרגישה איך האווירה מהולת האלכוהול מתחילה להשפיע עלינו, יקירותיי החלו לרקוד ותוך כדי לעורר את שרירי העיניים של חצי מיושבי המקום, אני החלטתי ללכת על הישיבה המגניבה והנשית (בקיצור לשחק אותה מה שנקרא "בחורה טובה"), וכשזה עבד, או יותר נכון כשהכוס השנייה כבר החלה לפעול במחזור הדם שלי, הצטרפתי ליקירותיי ופצחתי בריקוד, שלא היה מבייש את ג'ניפר לופז, אם נתעלם מהתחת האגדי שלה.  בערך בין השיר של ההיא שהתאהבה ביונתן שפירא, וההוא ששר על זו שלא דומה לאף אחת אחרת, הדרך הייתה קצרה לדחוס את היד עמוק לכיס הג'ינס שלי, במקום ששמור לפלאפון , ובמיומנות טיפוסית הקלדתי כמה מילים, (אח"כ כמובן אוכל לומר שזה בהשפעת האלכוהול), שלאחריהן מצאתי את עצמי בביתו של י' החביב, שפתח לי את הדלת בפנים עייפים משהו, אך מחויכים (חביב כבר אמרתי?). כמובן שאחרי כמה מילות נימוסים חסרי משמעות בשעה כל כך מאוחרת,( הרי ברור למה אנחנו כאן לא?), מצאתי את עצמי במיטה, מצפה לבאות, שכמובן לא איחרו לבוא. החלטתי שהלילה זה יהיה הלילה שבו יישברו הכלים, ואני אוכיח לעצמי שסקס לא קשור לאהבה, כפי שתמיד חשבתי, זה הלילה בו אוכיח שלקנות את הספר ההודי ההוא שברח לי שמו משום מה, לא היה לחינם, וכבר התחלתי להתגעש מבפנים ולחייך בנפשי לקראת המשך הלילה. רק שהגוף שלי כנראה לא הקשיב לי ואיך לומר את זה קצת בגד בתוכניתי המופלגת... י' המופתע (כי הרי בחורות תמיד נופלות לרגליו כל הזמן. ברור.), התייאש מהניסיונות בשלב מסוים, כשראה שאין מוצא, הניח את זרועו על גופי בחיבוק חם (חביב כבר אמרתי?), והכריז בעייפות שהוא הולך לישון. המבוכה הדירה ממני לפחות שעת שינה יקרה, עד שלבסוף כבדו עליי עפעפיי וצללתי לשינה טובה של כמה שעות. בבוקר התעוררתי עם המגע החמים של אחד מהחתולים שלו על חזי השמאלי,(כן יש לו יותר מחתול אחד בבית!), והזרוע של בעליו על בטני, הרגשתי איך התוכניות שלי מהלילה בוערות בי שוב, לפחות בבוקר אצדיק את הסיבה שלשמה התכנסנו פה... למזלי הי' היה שותף למחשבות שלי, ותוך ערפולי שינה החל לפעול, ולגעת בי בצורות שלא משתמעות לשום פנים. לאחר שניסה כמה ניסיונות (ובכמה תנוחות שונות...), חייך והביט בי במבט חביב ואבהי, כזה שגרם לי להבין שאני כנראה הרבה פחות סקסית במיטה ממה שנתתי לעצמי להאמין (יכול להיות דבר כזה?), ואחרי כמה דקות של פשרה מספקת, וסומק נבוך נוסף בלחיים שלי, התחלנו לדבר על הא ועל דה, כשכל מה שחשבתי עליו באמת, זה שאיך זה שגברים בונים בניינים, ולא מצליחים לקלוט שאישה צריכה יותר ממחמאה בשקל ומלראות אותם ערומים, בשביל שהלילה יהיה סוער?

לאחר כמה מילות נימוסים נוספות, נהיה כבר מאוחר מדי בשביל הסטנדרטים של סקס ללילה, ובגדיי כבר מצאו את דרכיי על גופי המבולבל והנבוך, שכבר הספיק להתעשת מהאירועים. הי' החביב פינק אותי בשתייה חמה וטעימה של בוקר, נשיקה וחיבוק לשלום.

בדרכי הביתה, בעודי הורגת את עצמי לאט ובזהירות בשאיפה חזקה לריאותיי הקטנות, אני מגוללת את הלילה האחרון בראשי, וחושבת שכנראה שאאלץ לקרוא שוב את הספר ההודי ההוא, לעזאזל שכחתי את שמו.