חשוך בחדר ,התנור נדלק הצבע כתוםאדום שמשתרע בעדינות, באיטיות על גבי המתכת הלוהטת הצבע הכתוםאדום האור היחיד בחדר, אור חם ,מזמין מחמם אותי כשקר לי כשקשה .
והטלפון צילצל?! הוא צילצל
הטלפון שלי זה טלפון מקולקל זאת אומרת,קניתי אותו מקולקל ,הבאתי אותו הביתה ובפעם הראשונה שצלצלו אליי שבמקרה זה היה איזה פקיד מבזק שבא לברך אותי על כניסתי לקו שלהם הוא היה נורא נחמד קראו לו קווין שם קצת מוזר אך מנוסח יפה.
דיברנו שעות, קשקשנו על החיים עם המכחול הכי גס והכי מחוספס שקיים.
מאז השיחה הזו הטלפון הפסיק לצלצל אני חושב שהפקיד עשה את זה .
מידי פעם כשהייתי מנסה להתקשר לחו"ל לדודים .הייתי לוחץ על כל המספרים מנסה את כל המספרים "אויש הדף המזורגג הזה " הייתי אומר, זה כנראה שיגע אותו .הוא היה מסתכל עליי בייאוש כזה ריק של טלפונים ומוציא איזה צפצוף עייף הבנתי שעליי לנטוש את הרעיון ושירקבו הדודים האלה בשביל מה שהטלפון יסבול ככה ,מה אני צריך עכשיו איזה קווינים על הראש שיבואו וייקחו אותו למוסד "ההגנה לזכויות הטלפון" הו ! לא! יותר טוב "צער בעלי טלפונים".
אני עונה לטלפון מתאפק שלא לפלוט איזה "איך עשית את זה? למה הטלפון צילצל?" , "מה הקטע מה עשית לקווין מבזק?!" אבל אני עונה כרגיל "שלום ?"
קול צנוע ,חם עונה לטלפון האילם משתלב עם הצבע ככתוםאדום ספיראלה לוהטת בחדרי החשוך
שעתה התמלא אור כשהתוודע לי שהנני מנהל דו שיח עם הזאת ששברה לי את הלב לפני חודשיים פשוט קמה והלכה ועכשיו היא החליטה לנהל איתי דו שיח ? ואני שואל את עצמי למה רק שני שיחים ? אף פעם לא הייתי חמדן אבל כשזה נוגע אל הבחורה הייתי מגדל גן שלם של שיחים ומנהל אותו איתה
"אך ורק איתך" אמרתי לה בקול מלא ביטחון מבוטח, מובטח כמו שאומרים ,כל תשובה אני מוכן לספוג
"אין שלום אין מה נשמע מה קורה איתך?!" היא אומרת
יש לה קול חלש ,גבוה. תמיד היה לה ,תמיד הייתי צוחק לה בפנים כשהייתה מקללת אותי במגוון הקללות העדין שלה "חתיכת נמר משופד אני נשבעת לך אתה לא תצא מזה חיי " היא אומרת ,"למה אתה צוחק?! מה לא טוב לך נמר משופד אולי אתה .... אתה בן זונה זה מה שאתה זה אתה!" היא אומרת ואני ממשיך לצחוק מה אני יעשה?! מעלה בי גיחוך כשאנשים עם קול כמו שלה מקללים או מנסים להתחכם במשפטים כמו "אין שלום ?! ומה עם מה נשמע?" ותמיד הצחוק המריר שלי הופך לבכי מתוק שלה. אגרטל שנשבר עליי-שהיא זרקה -שהפרחים על הרצפה . הרצפה והזמן עוברים- פרחים שנשברו עם האגרטל חברו לרצפה ויצרו להם גינה ביתית משובחת
במבט שני על הרצפה היא צועקת עליי ואומרת לי לנקות את האגרטל ששברה עליי והפרח צועק לי בשקט למה?....למה?...ואני נאכל מבפנים מה אימא שלי קשורה לכל העניין ? בן זונה ? .
מנקה את האגרטל לוקח איתי את הפרח הכעוס ויוצא מהבית
"לאן אתה הולך ?" היא צועקת בבכי "אני מצטערת"
אני צועק לה מהכניסה של הבית :"אני לא עוזב אותך טיפשה"
"את האגרטל הזה אי אפשר להדביק מבינה קוקו ?! אני הולך לזרוק אותו לזבל!".
-"אני מצטער לפעמים אני לא שולט על יצרים שלי ,את מכירה אותי " אני אומר
שתיקה מעיקה
-"אה ! אמ...אז מה נשמע! כן ! מה נשמע ?"
- "למה לקח לך כל כך הרבה זמן לענות ?" היא שואלת
-"אויש טלפון אילם מפגר! "
-"אמרת משהו? יש מישהו לידך? "
-"לא פשוט ...הטלפון צילצל וחשבתי שזה הקומקום שלי רתח ואז הלכתי לקומקום ונזכרתי שבכלל לא חממתי אותו וכן."
-"תגיד לי מה עובר עליך?! כשהטלפון מצלצל עונים מבין?"
-"תסלחי לי את התקשרת אליי וכבר את מתחילה לחלק לי הוראות?! "מנסה ללכוד את טיפת הכבוד האחרונה שנותרה לי
-"אתה דפוק ,ביי"
-"רגע אבל מה עשית לקווין מה עשית לטלפון האילם שלי?! "
שיט לא הספקתי ....הכלבה.
אני מרים את הטלפון הוא מביט לי בעיניים ואומר אל תעשה את זה אני היחיד שלך
מסובב אותו וזורק דרך החלון ,יללת חתול נשמע ,ממש כמו בסרטים.
