נכים וזוגיות

כנכה, אני חושבת שחשוב לציין גם את הבעיות האישיות של הנכים ולא רק את בעיות הזכויות והנגישות (אף כי הן חשובות ביותר).
נורית פלג

כולכם בוודאי יודעים שקשה מאוד למצוא בן זוג מתאים, את ה"אחד". כל פעם זו מעין בחינה מחודשת, עוד ניסיון, ולעיתים זה מתיש, מייגע ונמאס. אז אם כך זה לכל אחד מכם, חישבו על הקשיים הנוספים המלווים את הנכים בהיכרות, בפגישות ולכל אורך הקשר.

איך מכירים? האם ניתן להכיר ולצאת עם בחור "בריא", שיקבל אותך בדיוק כפי שאת?

יש מקרים כאלו, אך הם נדירים וכרגיל מנסים למצוא אדם עם מגבלה. לצאת עם אדם "בריא" הוא, לעיתים, מעין חלום/פנטזיה לנכה, אך יש יתרונות רבים לצאת גם עם נכה, אשר מבין הרבה יותר את משמעות הנכות וקל לו בהרבה להבין את בת זוגו ומגבלותיה. אני, אישית, מאמינה כי אין זה ממש חשוב, שהרי החשיבות העיקרית היא פשוט אופיי האדם ותכונותיו.

להכיר זו ממש עבודה. ברב משרדי השידוכים והשדכניות, לא עוזרים. מבחינת מסגרות חברתיות לנכים, כמעט שאין וכרגיל מסגרות כאלו מתאימות לסוג מגבלות מסויימות או לטווח גילאים ספציפי. האפשרויות להכיר קלושות ביותר. אך לא תמיד זה כך וישנן מסגרות היכולות לסייע ב"משימה", כמו "הפינה של תקווה", אשר בה פועלים בהתנדבות וגם אני הכנתתי פינת הכרויות באתר – "המדריך האינטרנטי לנכה", מקווה שעוזר. יש גם את ארגון לבב, המיועד לפגישות והכרויות וכל מיני מועדונים מקומיים בערים שונות.

וכאשר כבר מכירים מישהו, מגיעה הפגישה הראשונה.

אך קודם, שיחות הטלפון, כמובן. נזכרת בשיחות הראשונות, חוששת מהשאלה: "מה הנכות שלך?" ואף פעם לא בטוחה מה לענות, האם לפרט או להסתפק ב"מגבלה קלה" וזהו.

אני זוכרת את עצמי, תמיד לפני כל פגישה עיוורת, כאשר דאגתי העיקרית היא כיצד יקבל בן זוגי את המגבלות שלי, האם לספר על כל המגבלות ישר בהתחלה, בטלפון, בפגישה הראשונה, מתי? וכיצד יגיב אותו בן זוג. האם בכלל ירצה להמשיך את הפגישה, או שמא כבר בהתחלה יסתכל עלי ויגיד: "מצטער, זה לא ילך" ואחזור הביתה, פעם נוספת, מיואשת ומדוכדכת?!.

לפגישה אני מגיעה בחשש, ומה אם זו עוד פגישה מעצבנת? ואז או שחששותי אכן מתגשמים ומהר מאוד אני מוצאת עצמי בבית, או שבמקרה פלא הפגישה הולכת טוב ואף מגיע הטלפון המיוחל, וכך מתחילה לה מערכת יחסים.

גם בקשרים עצמם, לאחר שנבנים ומתמסדים, יש מכשולים רבים. כפי שעל כל זוג להתמודד עם בעיות והרגלים, כך גם הזוג הנכה, כאשר עליו להתמודד גם עם המגבלות הרפואיות, הטיפולים והקצבה החודשית, שלא תמיד מספיקה. אז זה ככה, בני הזוג למדים עוד ועוד אחד על השני, וכפי שכל זוג לעיתים מוצא תכונות לא נחמדות, כך גם אצלנו, בתוספת היכרות יותר מעמיקה עם המגבלה, וצרכי ההתמודדות עימה. האם זו באמת מגבלה שניתן לחיות עימה, או שמא מתגלה כקשה מדי? ומה אם הפרנסה? האם בן הזוג מסוגל לעבוד ולפרנס, או שמא צריך להסתדר רק עם קצבת הביטוח הלאומי? ובנוגע לסקס ולילדים – האם בכלל אפשרי? האם זה פשוט? לא תמיד כך. בכל מקרה, כפי שאתם מבינים, לא הכל פשוט, למעשה, אפילו די מסובך....

אבל, רגע, לא הכל כל-כך מדכא. כאשר מכירים את אותו אדם נכון, המקבל אותך בדיוק כפי שאת, עם המגבלות והכל, יש הרגשה שמיימית וקסומה ואת יודעת שלאותו אדם את לא סתם נכה, אלא בת הזוג, אותה הוא אוהב ומעריך. אז אל תתייאשו עדיין, כי גם אתם תמצאו את אותו אחד מיוחד.