"היא הייתה בתיק שלי .
אותה אבן.
בדיוק כמו ממקודם.
אין לי מושג אייך היא חזרה אבל היא הייתה שם.
כמו שזרקתי אותה מהחלון וראיתי את האור הזורח שלה מקבל את העמעום ונעלם כך ראיתי אותה שוכבת בתיק שלי ומפלחת את בטני בכאב עז.
אין לי מושג מה משמעות האבן הזו ומדוע היא חזרה אבל לא יכולתי להביט בה ולו רגע אחד בלי להרגיש שהיא כופה עליי את רצונה.
לרגע אחד יכולתי להרגיש שהיא נוסכת בי רוגע ולרגע אחר היא הייתה מכאיבה לי בכאבים חדים.
ואז יכולתי להבין מדוע אותה אישה קפצה אל מותה .
אולי היא גרמה לה להתנהג כך?
היא זו שגרמה לה לעשות שוב פעם כרצונה?
ומדוע היא עושה את כל זה ?
מדוע היא רוצה שאותה אישה ירוקה תגיע אל מותה?
מדוע היא מעוניינת אפילו בכאבי ?
מי היא אותה אבן ? ומדוע היא נמצאה באותו תיק של אותה אישה ?
מדוע חזרה לתיק שלי?
היו לי אלפי שאלות לא ברורות אבל מצאתי את עצמי רק יושבת מולה.
מניחה אותה על שולחן העץ שלי שמקובע באופן יומרני מדיי באמצע שום מקום ומביטה בה.
לרגע היא זוהרת , לרגע היא מכבה את עצמה, לרגע היא מקרינה אור כזה ולרגע אור אחר , ואני רק יושבת מסתכלת עליה מנסה להבין מה קורה פה.
הוזה לתוכה צלצול הטלפון מעיר אותי ממחשבותיי .
"תחזירי לי את האבן שלי!"
"מי זו?"
"חנה! האישה הירוקה ."
(אייך היא ידעה שנתתי לה את אותו כינוי "האישה הירוקה"? (
"אני חושבת שצריך להשמיד אותה."
"למה לקחת אותה בכלל? מי את שאת מחטטת לי בתיק וגונבת ממני?"
"לא גנבתי ממך !!!" שנאתי את התיאור הזה שהיא הדביקה לי בדיעבד זה מה שאכן עשיתי.
גנבתי ממנה לאור הכוכבים .
"אז מה בדיוק עשית???"
איך היא ידעה שזו אני השד יודע ,מה שבטוח שאני לא יודעת לשקר.
"את חייבת להחזיר לי את האבן "
"את לא צריכה אבן כזו היא לא טובה!"
"מי את שתחליטי?"
"היא שולטת בך! "
"אני רוצה אותה בחזרה את שמעת אותי?"
"אני לא יודעת עד כמה את תוכלי לקבל אותה חזרה יש בעיה קטנה"
"והיא?"
"היא מוצאת אותי בכל אשר אהיה , היא לעולם לא תוכל לחזור אלייך ."
"אם אני אתרום לה את שלי היא תחזור אליי"
"תתרמי את מה...?"
"אסור לך לדעת , היא שומעת את הכול !"
"האבן ?"
אני מגחכת ולרגע יכולה להאמין שאם היא חזרה כך לתיק שלי הישר מכביש 5 הסואן סביר להניח שגם אוזניים יש לה .
"כן היא"
היא דיברה עליה כאילו הייתה אנושית .
היא פחדה ממנה כאילו הייתה המוות .
ואני לא יכולתי להבין מאום ממה שקורה רק מה שידעתי זה שאני לא רוצה להחזיר לה את אותה אבן מכושפת.
"מדוע ניסית להתאבד? מדוע קפצת כך לכיוון הרכב שלי?"
"אסור להתאבד נראה לך שאני אעשה דבר כזה שנוגד את חוקי על היקום ? את החוקים של אלוקים ?"
"אבל נראה שעברת על החוקים של אותו אלוקים שלך מהברית החדשה "
"זה לא אני, את לא מבינה ! זו היא! היא גורמת לך לעשות דברים שאת לא רוצה לעשות , היא שולטת בך כאילו לא היו לך רצונות משלך. שהיא נמצאת קרוב אלייך נשללת ממך זכות החופש או הבחירה "
הבטתי באותה אבן והרגשתי שאני רוצה להשמיד אותה אבל יש בי חלק שעורג אליה לא ברור מדוע.
"היא רוצה את התינוק שלי , זו הסיבה שהיא דחפה אותי למותי"
"התינוק שלך שרד?"
"בקושי אך אני רוצה שתחזירי לי אותה . ואני הקריב את התינוק שלי למענה"
"למה את חושבת שהיא רוצה את התינוק שלך?"
"כי זה כך.. את לא הבנת מי היא אותה אבן ? היא מריחה את הנשים ההריוניות , היא בעצם רצתה במותי ובמותך.. היא רוצה את 2 התינוקות שלנו ! אני רוצה אותה , ומוכנה להעניק לה את הקורבן הזה רק שתחזור אליי.."
"אז מי זו אותה אבן"
"לילית !!! זו לילית!!! ואני השפוטה הנחרצת שלה עד מותי או עד מות ילדי....."
באותם רגעים שהיא אמרה את שמה אותה אבן ריחפה מעל ראשי ולרגע חשבתי שהיא רוצה לרסק את גולגולתי אך היא המריאה הלאה ממני וניפצה את החלון ואני מניחה שהישר לכיוונה של חנה האישה הירוקה .
מאותו יום וכך הלאה לא שמעתי ממנה והכאבים לא פקדו אותי יותר.
משהו בי השתנה כנראה שאותה האבן גרמה לי להעריך את החיים בצורה אחרת אף על פי שנראה שרצתה שיצא משהו אחר.
שאבחר בעצם בה.
במוות .
על פניי החיים.
על פניי הילד שלי שאותו כ"כ רציתי אותו, את אותו איש שבעצם ביקש ממני לבחור בדת ?
בחרתי בו ובכל דרך שהוא בחר ללכת איתה ....."
הזכויות שמורות להדר מיליס
