יום טוב/רע?

יום טוב/רע?  /שלי

זה הייה יום רגיל.

השכמתי ,שתיתי,צחצחתי את השינים,התלבשתי  והלכתי מתרגשת לבית הספר.

אני תמיד מתרגשת, כי אני יודעת שאתה תהייה שם.

חיכיתי לך ...על הספסל.

חיכיתי לנשיקה והחיבוק של הבוקר.

אני זוכרת את השעה , 8:15 בבוקר, הגעת לבית הספר ואני הגעתי אלייך ונתת לי חיבוק חזק חזק ונשיקה על הלחי.

היתרגשתי כאשר הרמת אותי באוויר יחד עם החיבוק.

וידעתי שלעולם לא ניפרד, אפילו אתה הבטחת את זה .

הלכתי אל עבר הכיתה , היתישבתי והרגשתי כיאילו פרפרים של קסם מתעופפים לי בתוך כל הגוף.

ולא הייתי מרוכזת, רק חשבתי עלייך.

הסתכלתי על השעון, והזמן לא עובר! רציתי כל כך כבר לראות אותך בהפסקה,לתת לך עוד חיבוק,לתת לך עוד נשיקה,ולאסוף את כל המבטים היפים שאתה שולח לי.

ובתום הלימודים הלכתי הביתה וראיתי אותך מדבר עם ניר בשער.

"אתה זוכר שאנחנו נפגשים היום ב-16:30?" שאלתי וליטפתי את פנוי.

"אני זוכר,"חייך לי וקרץ,"איך אוכל לשכוח?".

"טוב אז...עד 16:30 לא נתראה אז.." ונתתי לו נקישה על הלחי והלכתי.

הגעתי הביתה ,ישבתי על הכיסא והתחלתי להתכתב במחשב.

רק חיכיתי שהשעה תגיע.

השעה שלה אני מחכה כבר שבוע שלם!

אבל בחלומות הכי שחורים שלי לא חשבתי שאסון כזה יקרה לי ודווקא ביום הזה.

הגעתי אליו הביתה, ישבנו,צחקנו,עזרתי לך בעבודה.

ואז יצאנו לבחוץ ,וישבנו צמוד צמוד אחד ליד השני.

ודיברנו,ודיברנו...ו..צחקנו ודיברנו.

הייתי מוכרחה ללכת.

אז נפרדתי ממך לשלום.

לאחר כמה דק' הגעתי הביתה.

"אני רוצה שנדבר עוד מעט טוב?" רשמתי לך בסמס.

"עוד שעה ככה טוב?" השבת לי.

ובאמת לאחר שעה נשמע הצלצול.

וסתם קשקשנו .

"אתה באמת אוהב אותי?" שאלתי בסקרנות בזמן שאני מאזינה טוב טוב לדבריך.

"אממ...לא ממש" אמרת לי בחשש..

הייתי בשוק מעט ,אבל ידעתי את זה מההתחלה,שאינך באמת אוהב אותי.

לאחר מכן אמרתי לך "טוב ביי ביי" ונסגרה השיחה.

לאחר כמה זמן של מחשבה שלחתי לך סמס ורשמתי כך"אם אתה לא אוהב אותי,למה אנחנו חברים?" .

"אני ניסיתי , אני ניסיתי להיות חבר שלך וניסיתי לאהוב אותך" כתב לי.

שקעתי במעט דיכאון אבל ניסיתי לא לחשוב על כך.

היתקשרתי אלייך ואמרתי "תראה מאמי , אם אתה לא אוהב אותי זה לא שווה,

עדיף לחתוך את זה עכשיו לפני שאני אתאהב בך ואז אפגע"וכמובן ששיקרתי.

"אני מנסה להיתאהב בך אבל זה לא הולך לי"אמר לי .

"אז מה נפרדים!?"שאלתי במעט בהלה.

"אממ...נראה לי , אבל אני לא יודע , "והיסס בדבריו.

ניתקתי מהר, לפני שאתפרץ בבכי מר בטלפון.

איך שניתקתי נפלתי אל המיטה שלי ובכיתי ,בכיתי כמו שאף פעם לא בכיתי.

וחשבתי שבוא זמנית הלב שלי מתפלח לאלפי חלקים,זה כאב לי.

הרגשתי צביטה בתוך הלב, הרגשתי שבורה לגמרי, ובכיתי!!וצעקתי לאלוהים"למה?!".

כולי מרוסקת וסחוטה מדמעות , עיני נפוחות ועדיין הדמעות יורדות,לא נותר בי כח לעמוד.

התקשרתי לחברתי ,כולי בוכה , עדיין.

"מאמי אני ...אממ. ו...הוא אמר ...אני לא .."כולי בוכה וקולי נשבר לי , לא יכולתי להוציא את המילה נ-פ-ר-ד-נ-ו מהפה! לא חשבתי שאומר זאת.

"שלי!? מה קרה!? למה את בוכה !? מה הוא עשה לך!?" שאלה בלחץ.

"הוא ...נפרד...מימני, ואני לא יכולחה , אני ..וואיי!" המשכתי לבכות ולצעוק בטלפון.

"שלי בבקשה ! הוא לא שווה את זה ! אל תיבכי גם אני אבכה!" נסתה להציל את המצב.

ותוך כדי הבכי , והשיחה, רצו לי התמונות שלנו היחד בראש! כמה שהיינו חמודים ביחד, כמה שאמהבתי אותו , כמו וכמה וכמה שאני אוהבת אותו!

"מאמי, אני הולכת להירגע קצת אני ...אני אל יכולה אפילו לדבר.."אמרתי וסגרתי את הטלפון וכרגיל :בוכה.

אבל מצד אחד נורא כעסתי עליו, מצד שני אני רוצה לשמור עליו כידיד.

איני יודעת איך להסביר אבל...אני יודעת שהוא אוהב אותי ממבטים שלו אלי, מחיוכים,מחיבוקים מהכלל!

אבל הוא תמיד סירב לי, והפעם הוא הייה איתי רק כדי לנסות! איך יכול להיות שהוא מתיחס אלי אחרת משאר הבנות אבל לא אוהב אותי!?

לזאת לא נראה לי שתהייה תשובה.

בכיתי , אבל הגיע יום למחרת , הגעתי כרגיל לבצפר.

אמרתי לו שלום כרגיל , ו...כל כך רציתי להגיד לו "אתה יודע מה הכי עצוב בכל הסיפור הזה ?שאתה אפעם לא תדע כמה שאני אוהבת אותך :/"