חזרה ליצירות
סיפורים

ארון השלדים של גברת שטרזנקראוס - פרק 1

ריף | (22/03/2007 16:00) | 144 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
קורבן החג של גברת שטרזנקראוס
====================
 
גברת שטרזנקראוס הביטה באימה בצלחת הריקה שלפני כמה דקות התפארה בעוגת פרורים הכי שווה בעיר.
מרוחה בשאריות קרם, נושאת על גבה כפית מוכתמת ליפסטיק אדום, החזירה לה המסכנה בחוצפה מבט לועג.
שטרזן, כפי שכינו אותה בעלי המקום, לא אכזבה גם הפעם, בתנועת יד מיומנת, ריסקה את גופה השדוף של
מי שהייתה גאוות הסרוויז הנוצץ, על מדרכה דהויה שהתפגרה לה בשקט בחום הצהרים של ת"א.
שריקת הניצחון נשמעה כצפירת הרגעה. פרוות המעיל, מבושמת נפטלין משובח פולני, הסתמרה  לה דום.
פנים רחבות, בעלי לחיי ארגמן ,עור שמנוני, חותם בשרני מנוקב "שחורים", פה תות קטן, לא צפוי, עיניי
העגל, עטורי תלתלים נוצצים בלכה שפוזרה בנדיבות לפני כשעה במספרת צמרת, סוף סוף הביעו סיפוק עמוק.
כפתורי הצדפה הענקיים של המעיל לא עמדו בפיתוי וגילו אוצרות המחשוף.
חזה אדיר ממדים, נתמך חזיית פוש אפ אדומה, חפן בחריץ העמוק סוליטר רציני, נחנק בין נשימה לנשיפה.
השמלה השחורה ההדוקה לא בגדה ב"טיירים" של  גוף הג'לי המתפרץ של שטרזנקראוס.
זוג עמודים לבן בוהק עם פיצוצים כחולים של ורידים שנדחסו לתוך גרביון שחור,
חשף ביריות תחרה עבות, שנשרכו מתחתון הסטן המבצבץ לו מבעד לשוליה של השמלה הקצרה מדי ושברו את המראה
הסולידי. נעלי לכה חומות עם פפיון כסוף חנקו את יסודות עמודי התווך.
מלצר, שנראה כנטע זר כאן, בעל עיניי תכלת על פנים רוחניים מדי, מיהר לצלילי פעמון חדשני אלקטרוני שנמחץ מתחת
לאגודל בעל ציפורן בנויה משוחה בורוד נדיר גוון.
מצויד בפרוסת עוגה נוספת וכוס תה כהה חזק, זינק לעבר הגוש המתנשף בחוסר סבלנות.
יום יום הוא חיכה לה, לאחת היחידה, המפוארת בנשות העיר, לרגע זה של קפיצת הפנתר.
הוא רעד בציפייה דרוכה למראה לשונה החתולי המלקק בתאווה פירורים אחרונים משפתותיה התובעניות.
נשימתו נעתקה לרגע קט.
צל של צער עמוק עיוות את פניו.
זה היה יום לפני חג הפסח.
שבועיים של איסורים יעברו עליו עד שיראה שוב את כל הפאר הזה.
מכת המצות תכה את גופו ונפשו גם בחג זה.
יהודייה כשרה הייתה גברת שטרזנקראוס.
"חג שמח, אינגאלה", צייצה בקול ערב.
"חג שמח", גבירתי, לחש.
וצנח לרגליה.
 

תגובות

חזרה ליצירות