קפקאות לשמה!
התבקשתי להגיב והגבתי. יכולתי מלכתחילה לא להגיב ליוצר רון אביטל.
יכולתי במקום להתיחס לשיר שלו לנצל את זמני ולכתוב שיר חדש בעצמי, לכתוב סיפור, לרדוף אחרי עפיפונים , לשטוף את הרצפות בבית.
אך מצאתי לנכון להקדיש מזמני עבור שירו של אדם שאינני מכיר ואין לי שום דבר נגדו. ניסיתי להאיר עיניו ליצירה לתת לו טיפים ודגשים כדי ששיריו הבאים יהיו טובים יותר.
על כך במקום להגיד תודה
אני מאושם בבוטות בכתיבה מתנשאה ביהירות וכד'. מדוע?
משום שלא אמרתי ענק, מקסים, משום שלא עשיתי שקר בליבי וחטאתי והחטאתי? כל כך קשה לכם לקבל אמת?
מה קאפקאי יותר אם לא דברים אלו שאדם מקבל רעה תחת טובה.
היצירה היא נשמתו של הכותב. לכן איך שלא תגיב אפילו תעטוף את מילותיך בצלופן הרי שהביקורת השלילית עלולה לפגוע ביוצר עצמו. וזה בדוק.
אך גם צד שני למטבע והוא המגיב עצמו:
המגיב לא חייב להגיב, זכות הבחירה היא שלו.
אם הוא מגיב הוא משקיע אנרגיות משל עצמו הוא משקיע זמן מחשבה וזמן שוטף. הוא עושה משהו טוב למען הזולת. אין לו שום תמורה מכך שהוא מגיב לא כסף לא עודף זמן ולא כלום.
והרי במקום התגובה יכול היה לכתוב שיר משל עצמו ולעשות אלף ואחד דברים אחרים. אך הוא בחר להגיב.
מן הראוי שהיוצר בראש ובראשונה יודה לו על שנגע בכלל בשירו. שהקדיש לו מזמנו שהיה בכלל איכפת לו ממנו.
כל עוד הנגיעה היא ביצירה עצמה ולא ביוצר גופו הרי שהביקורת לגיטימית בהחלט. אם הביקורת מוסבת אל היוצר עצמו יש בכך טעם לפגם. ויש אנשים רעים בפורומים (לא בפורום שלנו ואני מדגיש לא בפורום שלנו) שנהנים להכאיב לחבר שנהנים לרקוד על הדם. ויש מנהלי פורומים שמשיקולים אגואיסטיים משאירים את אותם שרצים בפורום שלהם. אלו מנהלים כושלים בעיניי שטובת היצירה קודמת מבחינתם על טובת האדם וכבוד האדם.
אני מבחינתי אינני בטוח שהייתי נוגע בשירו של רון וסיבותיי עמי. אך מאחר והתבקשתי לעשות זאת עשיתי זאת בתום לב ומתוך רצון טוב לעזור לקדם ולתת מעצמי מה שיש בי לתת.
במקום זה אני מוצא עצמי מותקף על ידי החבר עובד והחברה מרינה אנשים שהתערבו שלא לצורך וגם כתבו דברים שאינם מדויקים לחלוטין והנה ההוכחה:
אני מביא דברים אלו במכוון כדי שאנשים בפורום יפקחו עיניים לראות מה פירוש ביקורת לגופה של יצירה ולא לגופו של יוצר.
שיש לברך על ביקורת ולא לצאת נגד המבקר אחרת גם המעט שיכול לקדם כאן כותבים לא יהיה.
ואגב דווקא משום שאינני מכיר את היוצר ודווקא משום שהוא כותב חדש בתחום ניסיתי עד כמה שאפשר להתרכז בעיקר ולא לרדת לעומק ולשולים של הדברים. ניסיתי להעלות דברים מהוותים וחשובים.
ושוב זה אני ורק אני. ואני לא גאון הדור ולא האורים והתומים של אף אחד ואסור לשכוח זאת. יכול לקום אחר ולומר שטויות הבלים אני חושב אחרת השיר נפלא ומעולה.
שהרי אמרתי זאת לא פעם אין שיר גרוע. יש שיר טוב יותר שיר פחות טוב. השאלה איך הוא מצטייר בעיניי המבקר ואיך השיר מדבר או לא מדבר אליו
אך בד בבד עם זאת ישנם כללים ברורים שאי אפשר למשורר להתעלם מהם ועליהם בין השאר אני מדבר בביקורת. כללים אלו הם בסיס לכל כתיבה וחשוב לכל משורר שיהיה לו אותם.
הנה השיר הנה הניתוח והנה ההערות בצד הניתוח
אהבה שחורה/רון אביטל
ילדה משכונה שחורה
לבושה במסווה של כמעט נערה
מחפשת את הגורל
דרך האשליות שבעולם הוירטואל
שם היא גרה לילות שלמים
בין חדרי השיחה והכינויים העלומים
הכול אצלה מבריק
העניים כחולות, האשיות מדהימה
בכולם מתעתעת ממרומי הרשימה
היא כבר למדה להם למכור
את הקשיחות וההבטחות אין ספור
עבורם היא החלום
עבורם היא האשליה
עבורנו היא רק מלכה
בשעות קטנות של מציאות המומה
פגה השפעתה על הממלכה המדומה
מסך שחור יורד על הזוהר והיוקרה
בחוסר חשק היא קמה אל עולם המחר
אל מעטה הצניעות והמציאות הרדומה
הוא רק אלוהי הדברים הקטנים
היא במקומו תשלוט בממלכה
הוא זה שגזר עליה דברים משונים
היא לא נתנה לו שום הבטחה
בתבונה משוועת את מוחה מנצח את קוד ההיגיון אצלה מפצח
משיבה למקור בזהות מתחלפת
היא כבר למדה להם למכור
את הקשיחות וההבטחות אין ספור
עבורם היא החלום עבורם היא האשליה
עבורנו היא רק מלכה.
כמה הערות כלליות:
נסה להיפרד מביטויים פרוזאים , בנאליים בומבסטיים וכד'
כמו למשל:
משכונה שחורה ברור לנו שאתה מתכוון לשכונה בה גרים אנשים עניים או נפל של חברה אך אין זה נובע מהביטוי הזה. שכונה שחורה זה ביטוי בומבסטי שלא אומר דבר! מעבר לכך שאין דבר כזה שחור לבן כשאתה מדבר על אזור מאוכלס אדם. גם בשכונות המרודות לכאורה יש נקודות אור ויש אנשים כאלו וכאלו.
יש כאן משום ניסיון להראות מה לא טוב ואיך ניתן לתקן. לצורך עניין זה כתבתי מאמר שפורסם בפורום "עלה נידף ברוח" על הבנאלי הנדוש השכיח וכו' כאן אני מביא את השורה התחתונה של המאמר. אין כאן שום פגיעה ביוצר אלא נתינת כלים או נטילת כלים בכתיבת יצירתו.
מחפשת את הגורל מאוד פרוזאי. ומעבר לכך שגורל לא מחפשים גורל הוא דבר שאנו מאמינים שהוא נחרץ ולא ברור על ידי מי. גורל גם לא קורה. התרחשות הדברים או מה שקורה הוא פונקציה של גורל.
הערה לגיטימית עובדתית לגבי תפיסת המבקר את הגורל. המחבר יכול לקחת הערה זו לתשומת לבו או לא לקחת זה ענינו שלו. אך חובת המבקר להעיר ולהאיר זאת. גם כאן אין פניה אישית או פגיעה ביוצר.
לבושה במסווה של כמעט נערה נו באמת. והרי מי כמוך יודע שהסוואה היא התחפשות עצמית כדי שהסביבה לא תזהה אותך. וזה בדיוק מה שהילדה לא עושה . לא לפי השיר וגם לא לפי מציאות קיימת. אם ילדה מתלבשת כנערה סימן שהיא חושבת שהיא נערה נקודה.
אתה מתכוון בעצם לומר משהו אחר: שהיא לבושה כך שהיינו יכולים לחשוב שהיא נערה אך היא בעצם ילדה. זה לא נאמר במשפט שאתה כתבת!
שוב המבקר אומר את דעתו גם לגבי הניסוח וגם לגבי המהות. אלו הכותב היה מעיין במלון למשל היה רואה שהסוואה פירושה ואני מצטט: "שימת מסווה וכסוי על משהו לבל יוכר" בהשאלה התחפשות, חפוי על האמת." לפי זה יוצא שיוצר אף לא הבין את פירוש המלה שהוא משתמש בה. וזאת לא כתבתי משום כבודו. כתבתי מי כמוך יודע משום שכולנו היינו בצבא וכולנו כולל היוצר יודע מה זאת רשת העלמה ומה פירושה של הסואה. אז היכן יש כאן חריגה מעבר להתייחסות לכתוב? האם יש כאן פגיעה ביוצר? או הערה לגיטימית על שגיאה שמצא המבקר בכתיבתו. ורצון טוב לעזור לו בכך שהמבקר מצביע על השגיאה.
מחפשת את הגורל
דרך האשליות שבעולם הוירטואל
שוב: גורל לא מחפשים ובודאי לא באמצעות אשליות ובודאי לא בעולם וירטואלי שהוא שקוף למשתמש.
מה רע לומר עובדה קיימת אדם יכול ללכת לגורלו כך לפי התנ"ך אך אדם לא מחפש גורל. זו דעתי הוא יכול לחשוב אחרת. שוב ההתיחסות כאן היא לגופה של יצירה ולא לכותב!
הכול אצלה מבריק שוב ביטוי פרוזאי שלא מסתדר טוב בשורות השיר.
האשיות מדהימה
התכוונת לכתוב האישיות מדהימה. לקורא נראית שגיאה כזאת לא כדיסלקציה, אלא פשוט שהדברים נכתבו בלא נתינת מחשבה נוספת או לפחות הגהה נדרשת.
יש הרואים באי ביצוע הגהה על שיר כזלזול בקורא. ויש בכך משום אמת. כי הקורא עלול לחשוב שהיוצר כתב שיר לשמו פירסם אותו מבלי שעבר עליו ועכשיו הוא דורש ממך לקרוא ולהגיב.
חשוב היה לי לציין זאת כדי להאיר עיניי היוצר שיזהר בהגהות. וזה חיובי ולטובתו. אין כאן שום ניסיון לפגוע ביוצא אלא להאיר עיניו למשגה שרצוי שלא יהיה.
מעבר לזה בשירה איננו מעוניינים לכתוב תכונות אדם אלא לתת למילים לשיר את התכונות הללו
אם אתה רוצה לומר שהאישיות שלה מדהימה עליך לא לומר זאת אלא להראות זאת וההבדל הוא כמו שמים וארץ.
גזירה שווה לגבי מתעתעת אין לומר שהיא מתעתעת יש להראות דוגמא של תעתוע. זו אומנות השירה.
אין טעם להמשיך כי הדברים חוזרים על עצמם כך או כך לכן ממליץ בחום לעבור שוב על השיר כולו לעשות עיבוד הגהה ולהמשיך באותו כיוון הלאה.
עד כאן מצאתי התייחסות הולמת ליצירה עצמה תוך העלאת הדגשים שיש לדעתי לתת הדעת עליהם ולטובת היוצר
מלה אחת בוטה לא מצאתי כאן . לא כלפי היצירה ובודאי לא כלפי היוצר שלא הזכרתי אותו
אלוהי הדברים הקטנים זה הרי האבא של הביטויים הנדושים הבנאליה בהתגלמותה. הסביבה גם שהביטוי מופיע בה בשיר אינה מסוג זה שיכולה לקלוט אותו בברכה וליישר קו עמו. הוא קופץ מיד לעיניי הקורא כנטע זר שכיח נדוש שכדאי לא להשתמש בו יותר
לדוגמא:
חלף עם הרוח / עלה נידף ברוח/ מלח הארץ/ דברים שרואים משם לא רואים מכאן/ שעון החול מתקתק/ נפתח דף חדש/ אין עשן בלי אש/ אדווה/ תחרה/ מכונף/ בצרורות/ אנחנו על המפה/ יהיה בסדר וכד'
זו אמת לאמיתה והדברים חוזרים ונשנים בכל ניתוח יצירה שהיא לא רק אצלנו אלא מניסיוני הרב גם בפורומים אחרים. ניסיון לברוח מהבנאליה מהנדוש והפרזה.
אז מדוע להתעלם מכך ולא להאיר עיניי היוצר שהוא כנראה בתחילת דרכו להשתדל ולהימנע מכך?
הערות אחרות.
כשאתה חורז מילים בסופי שורות. נסה להעלות את רמת החריזה
אין טעם בחריזה של עיניים עם אוזניים למשל , זוהי רמה נמוכה מאוד של חריזה שאינה מקשטת את השיר אלא מנחיתה אותו.
כך הוא החריזה שלך במילים:
הקטנים / משונים
שלמים /עלומים
המומה/ מדומה
הבעיה בעיקר בולטת בחריזה של א ב שהתכיפות של החרוז בזיקה גבוהה מאוד ולכן זה בולט כל כך וצורם כמו בבית ב למשל.
לעומת זאת שחורה / נערה זה כבר חרוז ברמה גבוהה יותר
זו נקודה חשובה מאוד ואולי אפרסם בעתיד מאמר שכתבתי על רמות החריזה וסוגי החריזה . יוצרים לא תמיד מודעים לכך אך חריזה לא אחת קובעת רמתו ואיכותו של שיר.
והדבר האחרון
מה בעצם רצית לומר לנו בשיר שהוא מעבר לכל שיר אחר שקראנו לפניו?
מה הפואנטה של השיר?
מה אתה משאיר לנו בשירך למחר או למחשבה שכך יציק לנו שלא נשכח כל כך מהר את שירך?
מומלץ
בכתיבת שיר לחשוב מה המסר שאני רוצה להעביר
או מה הפואנטה של השיר
מה ייחד את שירי מעבר לכל אלו שקדמו לו בנושא המיוחד שאני מעלה בפני קוראי
אמר פעם חבר בניק יהולץ ואמר דברים אלו לי ולאחרים: שיר טוב הוא שיר שלא תשכח אותו כל כך מהר. והוא כל כך צדק.
לכן תורה זו או דגש זה חובה להעביר לדעתי לכותב המתחיל והוותיק כאחד. שהרי כאן יכול אתה להפוך השיר על פניו לתקן ולחשוב שוב האם יש טעם בשיר הזה או לא.
ועוד משהו:
לכתוב שיר. להמתין יום
לחזור אליו למחרת לתקן
ולשלוח אותו ביום השלישי לעיון והערות קוראים
זו עצה שהציעו לי בעבר כאשר אני הייתי שולח שירים בסיטונות ולמדתי להבין עד כמה עלי לברך את אלו שהציעו לי עצה זו. השיר מחליף פנים מיום ליום ונעשה טוב יותר
וכשהוא מגיע לידי פרסום ההתייחסות אליו גם היא אחרת.
דעתי על השיר מאוד בוסרי ולא טוב. יש לשפר ולעבד לקצר ולהתמקד בפואנטה.
נו טוב דעה זו דעה ועל המבקר לא להתכחש לאמת שלו ואם איכפת לו מהיוצר עליו להביא את דעתו כמות שהיא.
מה רצית עובד שלא אומר שהשיר בוסרי? שאומר שהוא שיר טוב? כשאני חושב ומראה לכל אורך הדרך שאינו כזה? שאעשה שקר בעצמי וגם ליוצר?
לסיכום לא נראה לי שהתייחסתי ולו באות אחת ליוצר עצמו בהכפשה בבוטות או במילים שהאוזן לא יכולה לקלוט אותן.
להפך התייחסתי אך ורק ליצירה עצמה בדרך האמת שלי ואני מדגיש שלי.
היוצר יכול לקחת את דבריי לתשומת לב או לזרוק אותם לזבל.
אך לפני כן מן הראוי לומר תודה לאדם שהשקיע מזמנו והואיל להגיב ליוצר שהוא פוגש בו פעם ראשונה ומנסה לעזור לו.
ומי שלא רוצה שאגיב לו שיאמר זאת עכשיו ובכך אמנע מעצמי השקעת אנרגיות מיותרות מפח נפש ורפש בפרצוף.
סליחה אך לא עשיתי הגהה על הדברים האלו כי גם לכתוב אותם נראה היה בעיניי מטופש וחסר טעם.
