לי-ה-י

דמה הניגר ביום החטאים

מחברבורות גופה כפצעים טמאים.

תשוקתה הנצחית טעונת הכאבים,

כצלה של קהילייה רווית תכתיבים

וכוס אחת, שנסדקה לרסיסים.

בשחר שלישי דף גמרא הוא גומע

ובחלוף שבעים ושתיים השעות מקיץ והכמוסות בולע.

עטוית עביה ונטולת העוויה את יגונה צורחת,

איה הכמיהה והנהייה, כערירית מתייפחת. 

והתא מתקבע והסדק בוקע.

תלת הממזרים את חייה ממלאים,

לחומה או לריחוקה העוללים צמאים,

עת בשם תלאותיה בחיקה מתכנפת,

פרקדן על מרבדי פשתן, לשפתיה מתגפפת.

והקטורת המיתמרת את נפשה מבתרת.

מכתבה, אפלה וניירות מוכתמים,

נערות עינוגים, במה ואורות אדומים,

חוּכָא וְאִטְלוּלָא לדיאנה ווסטה, אחיותיה,

הבשאון, מהן תחריש ביזיונותיה.

 והמבט מצטלב להצלפת המגלב.

על משעול רחמים אני מישיר אל עיניה,

מן האלומות מסתמא, ספק ממעלליה,

בעלטת הדיו מאירה לי פלאיה,

כיצד כשטומה תרבץ בין כל אוהביה.

והפער נפער ולי-ה-י....

כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©

All rights reserved to Ron Avital ©