הסרט האדום

קריסטל בגופי, עיניי, בגדיי,

אני שרועה כנזירה מימי נעוריי,

אבוי אלוהיי, ראה איך הפקירנו חבריי.

רק תשעים שניות אחרונות של תהילה,

אלוהיי, שפוט את גופי לחיוב, לא לשלילה.

חפותי! פרכסוני אוהביי, כפושעת ללא מחילה,

חלושות וצנומות רגליי לדום המנון הגאולה.

הריגוש הזה, הנמהל בנוזל חיי,

מסרס את מוחי ומחדד חושיי,

מנצח יריבותיי ומייפה חולשותיי.

גברות חסודות, בחזית הבולטין צבעו שמי כנעלה,

אלוהיי, לא באחוריו תשחירנו לחמלה.

שרכו הפתיל על צווארי כלולאה עגולה,

טריומף לימי הלל ולא כהשפלה.