אחרי חצות, ובחוץ ירד ברד. יוסי התכרבל עם צילה. וביחד שתו כוס תה. "מה לעזאזל קרה?" שאל את צילה. "לא יודעת, החלטת לנסוע, ולא הקשבת לי חצי דרך אני מצפצפת לך שהדלק אוזל, ואתה לא מזיז את הרגל מהדוושה. כנראה שעברו בך מחשבות אובדניות. רוצה לדבר על זה?" "אני? אבדני? את כנראה לגמרי לא שפויה" כעס. "אני לא שפויה? אתה מדבר עם המכונית שלך ומתווכח איתה ואני לא שפויה?" צילה, נו באמת, די עם השטויות, אנחנו משוחחים כבר המון זמן. מכונית עקפה אותם בצפירה תוך נפנופי ידיים. "אולי כדאי שנפנה את הכביש?" הציעה צילה. "כן, אבל תעזרי לי". יוסי יצא אל הגשם. הברד הכה על גופו, אבל צילה שיתפה פעולה. הוא דחף אותה שולי הדרך והוציא את משולש האזהרה מתא המטען. רטוב עד לשד עצמותיו הקטנות נכנס בחזרה, הפעם אל המושב האחורי. "אתה מרטיב אותי" רטנה צילה. "את מעדיפה להישאר באמצע הכביש?", "טוב לפחות תתנגב". צילה הגישה לו את המגבת של האוטו. "ותחליף בגדים, אתה תתקרר". "אין לי בגדים", "בודאי שיש לך" ענתה בחוסר סבלנות והגישה לו את התיק שארז מבעוד מועד. "איך זה הגיע לכאן?" שאל, "מגלה ארצות הביא את זה" ענתה צילה. "מי?" "מגלה ארצות" "מי זה?" "עזוב, נו, אתה ממש מסובך. תחליף כבר בגדים לפני שכולנו נחטוף דלקת ריאות או משהו". יוסי החליף בגדים וכשהרגיש טוב יותר, פתח את המשולש והציב אותו בחלון האחורי של צילה. "תזהר, אתה מכאיב לי" הפטירה לעברו. "את ממש פולניה היום" ענה לה בעוקצנות. "טוב, אז אני אשחק את הפולנייה עד הסוף. תשתה עוד כוס תה, שתתחמם, אנחנו קפואים אם לא הרגשת. ותאכל משהו, אני רוצה כריך בריא, עם גבינה ועם ירקות, ואם יש לך גם יין טוב, אני לא אתנגד". יוסי הציץ לתוך הסל והתקין ארוחה. לכולם. "אין לי יין" התנצל, צילה חייכה והוציאה בקבוק יין אדום מתא המטען. הבקבוק שכב כבר מספר ימים שם. "איך זה הגיע אליך?" התכוננתי היטב לטיול הזה". הם אכלו יחד. "רק נרות חסרים לנו". "לזה לא התכוננתי" חייכה. בעיני רוחם עלתה תמונת הניאגרה המטפטפת. (מעולם לא אהבתי את הניאגרה הזאת, חשבה צילה, אבל את הריפוד שלי אני מאוד אוהבת). היא נעצה ביוסי מבט אמהי אוהב. המון אהבה הרעיפה עליו במהלך השנה האחרונה. כל בחורה איתה יצא, צילה דאגה להרחיק ממנו. היא היתה קנאית, והבחורות לא התרשמו מהקשר ביניהם. צילה ישבה שם ועטפה אותו. "עכשיו כדאי שתישן קצת". הציעה בסוף הארוחה. יוסי שלף את הכרית, נשכב בספסל האחורי, צילה כיסתה אותו בשמיכת פוך עבה, ונשקה לו לילה טוב. יוסי נרדם מייד.
מגלה ארצות יצא מתחת לכסא, וכעס: "היית חייבת לספר לו" אמר. כמעט צעק. "מי אתה חושב שאתה" כעסה צילה. תכננת את הטיול הזה מזמן, ואתה היית צריך לידע אותו". "יידעתי אותו" הפטיר לעברה מגלה ארצות. "כן, על ידי כך הצצה רגעית מהמראה, ואחר כך השתלטת עליו לגמרי? לזה אתה קורא לידע אותו?" לצילה תמיד היתה דרך לומר את המילה האחרונה. תכונה שעצבנה מאוד את מגלה ארצות.
"אין לי כוח לפסיכולוגיה בגרוש שלך, אנחנו יוצאים מכאן עכשיו" אמר בכעס.
"אין לך סיכוי נגדי". נמנומי התייצב מול מגלה ארצות. לראשונה מאז החליט מגלה ארצות להזיז את כל החבורה לטיול, נמנומי דיבר. "התעוררת?" שאל מגלה ארצות בהקנטה.
"לא הצלחתי להירדם עם כל השטויות שלך. תמתין עד הבוקר, אתה רוצה שכולנו נחטוף משהו?"
"בבוקר יוסי יתעורר, ויחזור לעצמו" ניסה מגלה ארצות להסביר את הדחיפות שביציאה.
צילה התערבה. "נמתין עד שהגשם ייפסק, ותנו לו לישון קצת. אחרת אף אחד לא יוכל לזוז מפה, ואני אישית אדאג לכך. אף אחד לא התעסק עם צילה. תמיד היא דיברה בהיגיון צרוף, וגם אם לא, היא שלטה על כולם ביד רמה. היא היתה הראשונה שהחלה דיאלוג ברור עם יוסי, והיום הם חברים. היא מגדירה את עצמה כחברה שלו, ולא נותנת לאף ציניקן להוכיח אותה בעובדת היותה מכונית. ועוד פיאט אונו טרנטה. היא תמיד דאגה להתקשט ולהצטבע לכבודו. יוסי מצא שהיא מושכת במיוחד, וגם הוא לא יכול היה לעמוד בקסמה. המתיקות הזאת תמיד שיתקה את ציניקן. הוא היה צועק וצורח, אבל משום מה כאילו השתיקו את קולו. לבסוף התיישב בצד ומלמל לעצמו בקול שרק הוא שמע. מבטו היה מתנשא מעל כולם, אבל לאיש לא היה אכפת.
הם מעולם לא עצרו לעשות ספירת מלאי לעצמם, רק הצטופפו שם בתוך נפשו המרוקנת של יוסי, ושיחקו בו כמו במריונטה, בכל פעם שמישהו מהם חש צורך עז להתבלט. פרט לצילה שבאמת התחברה אליו, וניסתה לכוון אותו ולעזור לו, האחרים בזו לו. הם ראו בו דמות חלשה, כזו שאינה מוכנה לשתף, כזו שחיה בבועה ושקל להשתלט עליה. כך, הם לא מצאו שום סיבה להתחבר אליו.
עם שוך הגשם, יוסי ישן, אבל כל האחרים כבר דיברו והתווכחו בקול רם. יוסי לא היה מודע למתרחש. הם החליטו לצאת. מגלה ארצות, שאמנם לא העז להתווכח עם צילה, היה כעת להוט למצוא לעצמו הרפתקה חדשה, משהו שיטלטל את השגרה הסתמית בה הוא כלוא. הוא ראה את ההזדמנות, השתלט על הגוף ויצא. המחאות היו רמות, אבל מאחר שהוא השתלט על הגוף, האחרים נאלצו לשתף פעולה. בחוסר רצון בולט הם יצאו איתו. יוסי ישן עדיין.
צילה נותרה על הכביש מנסה לחבק את יוסי הישן, לגונן עליו, אבל החבורה כבר יצאה לדרכה ויוסי איתה. הוא היה השבוי. הוא היה האלמנט החמישי. ללא גופה המתכתי והמתקתק, כוחה של צילה התמעט. אבל היא החליטה שעדיף לנטוש את גופה ולא לתת למגלה ארצות להתרחק. הרי בכל זאת, לא ברור מתי תחזור צילה לגופה ואם תאלץ להחליף גוף. לא ברור אם יוסי יחזור לשפיותו. קודח וממלמל נישא זה על ידיה הענוגות, התמסר לה.
כך, בבוקר סגרירי במיוחד, החל שלג לרדת בהרי ירושלים וכיסה אותה כליל. שם בהרים, לא הרחק מהעיר הקדושה, פסעו להם במזג אויר מקפיא חבורה של אדם אחד, מעולף.
