חזרה ליצירות
סיפורים

ארון השלדים של גברת שטרזנקראוס -פרק 5

ריף | (01/04/2007 23:40) | 120 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
חומות שהקיפו את מרלן שנים על גבי שנים ושימשו לה להתבצרותה מהעולם מאחורי זהות שאולה, קרסו.
בגדיה היו פזורים סביבה, ריח מתקתק של בושם יקר גרם לה לחוש סחרחורת ובחילה.
היא הספיקה להגיע לאסלה, לרכון מעליה ולרוקן את קיבתה.
לא מעיזה להדליק את האור, נאחזת בקירות, דילגה בחשכה לעבר מראה ענקית שבחדר שינה.
כך עמדה שעה ארוכה ובחנה בקפדנות את דמותה, ללא רחמים, דמות צללים שאור ירח קלוש הצליח
ליצור עבורה, נטול צבעים, בקווים רכים, כמרחם על האישה האבודה.
זו הייתה שעת השלמה עם מה ששימש לה לחוצץ בין נפשה של מרלן לעולם החיצון.
היא הרימה אפרכסת, ששקלה עכשיו לפחות טון, חייגה לאט, כמהרהרת במעשיה.
"אני צריכה בגדים. קני משהו לטעמך".
היא לא חיכתה לתשובה, הניחה בזהירות את האפרכסת, חזרה לשכב על הספה.
לא הייתה יותר חשיבות לא לזמן, לא לריחות, לא לחפצים שהקיפו אותה.
החושך כבלע עבורה הכל.
מרלן שמעה את דלת הכניסה נפתחת, זרקה לעברה "אל תדליקי את האור. הניחי את הכל על השולחן ולכי הביתה".
לא עבר זמן רב עד שדלת נטרקה שנית והיא ניגשה בחוסר סבלנות לערמת שקיות המכילות בגדים שנקנו עבורה.
תוך דקות ספורות, לבושה בגדים חדשים, ניגשה למטבח, שלחה יד בטוחה למחבוא הכסף, דחפה  שטרות מגולגלים לחזיה, יצאה מדירתה ועצרה מונית שהסיעה אותה למקום המוכר.
הייתה זו שעת לילה מאוחרת, אך בית קפה אלגנטי המתין לה בסובלנות,
ריק מאדם.
היא התיישבה במקומה הקבוע.
בעלים של המקום ניגש לשולחנה, הביט בה בפליאה, מזהה בדמותה את האישה שהכיר שנים.
היא לא נתנה לו לפצוע את פיו.
"קפה, מהסוג ששירי שותה. אתה מביא לי אותו בעצמך".
תוך כמה דקות מרלן כבר אחזה בספל זעיר ומהביל, לוגמת ממנו לגימה אחת קטנטנה ומניחה בעדינות על שולחנה.
היא הבחינה ברן שאמד ליד הבר, זורק לעברה מבטים קצרים, מתקרב במהירות ומתיישב מולה.
הוא הניח לפניה מפתח.
"שמאלה, עד הסוף, בית פינתי".
היא חטפה את המפתח, קמה במהירות ונעלמה.
דלת עץ כבדה נפתחה חרש. היא עמדה בפתח הסטודיו מספר דקות.
ספה ענקית, מולה כן ציור ובגדים פזורים על הרצפה.
ריח קפה וטבק.
היא צעדה בבטחה לעבר הכן, נעמדה מולו, מיישרת מבט אל דמותה שבתמונה.
הן הביטו אחת בשניה, האחת בחוסר אונים, והשניה במבוכה, שתי דמויות של אותה האישה.
היה נדמה שניצוץ שנאה הדדית קוטע מפגש מבטים.
כאן ועכשיו
הן פתחו בדו קרב
על
אהבה.

תגובות

חזרה ליצירות