לו יכולנו לממש את כל האהבות,

והיינו מתרפקים על כל ההרפתקאות,

ולו היו לנו אין ספור הזדמנויות,

אז אולי בגיל השלישי, כבר היינו כבלויי סחבות.

 

בואי ונאהב כשאנחנו עוד יכולים,

בואי ונממש כל זמן שאיננו חולים.

 

פחות לדחות,

פחות חשבונות,

לבדוק, ואולי לנסות,

והעיקר יקירתי -  לחיות.

 

כי הזדמנות מפוספסת, איננה חוזרת,

ואם היא חוזרת, אז היא כבר אחרת,

ואם החמצנו אהבה שאינה ממומשת,

על נשמתנו תצמח לה דבשת.

 

בואי ונאהב כשעודנו יכולים,

בואי ונממש בעודנו בריאים,

שלא נחמיץ הזדמנות לאהבת חיים,

שנדע לטעום מהדבש של טעם החיים.

 

יקירה, את זה כתבתי כרגע, ממש בשבילך,

משהו שלקחתי איתי ממך, מביתך.

להחמצה יש תמיד טעם מר,

ולכן אישה, מה אוסיף ומה אומר?

שנינו יודעים אכן במה מדובר,

ואם עוד פעם הרגע יחזור, אל נחמיץ דבר.

 

הרפתקת אהבים של יום תמים, עם הרכה, הנאהבת, זה כה נעים,

כשאנחנו חפצים, כשאנחנו נרגשים, כשאנחנו אוהבים בלי חשבון לאחרים,

כמו שאמרתי קצת קודם, למעלה, זהו טעם החיים, שאליו כולנו עורגים.

 

מתגעגע אלייך מאהבת נוגעת,

מקווה שגם את אלי מתגעגעת,

כתבי לי בוא, ואראה,

כתבי לי בוא, ותראי.

 

רק שתדעי שאת באמת מתכוונת,

לאותה הכוונה הבלתי נסתרת,

שאותה כולנו יודעים,

שאליה כולנו באמת מכוונים,

לאותם האהבהבים.