סיפורים

זה סיפור שמפרפר לו כבר זמן מה. פירפורי סיום. כל יום שחולף קשה מקודמו. איתו גם הכאב המתלווה לזכרונות של הכיף שהיה. השותף(ה) בצד השני דאג לאט לאט להמית את ההתלהבות. כמתכנן מהלכיו, ראשית את שלו - בידיעה ששלי יבוא בעקבותיו. אבל לא במכה אחת, אלא במין מנות של סבל. כל יום סוגר עוד ועוד ומהדק ויודע שהלחץ כואב. אני עומד וממאן להאמין שזה כך קורה.

ובין לבין כאילו אומר: לא סיימתי ממש, אך מעתה זה יהיה רק בגווני אפור וללא צבע.

ואני נאחז בכל שבב של סיכוי, נעתר לכל איתות ולכל מילה ומייחל לסיכוי שכראה אבוד.