צדקתי

במסע הצלב של עצמי, אני צליין בתולות הגאולה,

שבוי החופש, כבול בשלשלאות התרעלה.

נשרכות אחריי, מתפלשות בכבודן,

עלמות וגבירות, כוהנות לתאוותן.

בבית דין עראי, מותב שופטיי כפות ידיהם מחככים,

ממרום הכס מרגשים לבם ואליי מחייכים.

פתיל שיבתם רכות מלטף ימיני,

ובשמאלם סוטרים את דיני.

בגלוסקמא, מפרפרת, פֻכרת נפשי,

סִנוד, קְרֶשֶנְדּוֹ, הספידו מבוקשי.

בגונדולה אל סנט הלנה אני מובל,

אל רצפת הצינוק הקפואה בנאקה מוטל.

שרצים על גבי מטפסים,

הכלבים את רגלי נושכים,

מחויך ממלמל תוגתי,

לא קירות הם שיגבו צדקתי.

כל הזכויות שמורות לרון אביטל ©
All rights reserved to Ron Avital ©