חיוך אחרון

חייכת אלי כשהסתכלתי עליך במבט חולה ונטול חיים.

חייכת אלי כשחייכתי אליך, כאילו רק ביקשת שאבוא, אליך, שנפתח בשיחה, שאספר לך את כל מה שעבר עלי היום,אתמול, בשבוע האחרון.

המוסיקה הרועשת הכניסה עוד רוקדים לרחבת הריקודים, כך נקרע החוט אשר גישר את מבטי אליך.

קשר העין נעלם וחיפשתי אותך,

חיפשתי את החיוך שלך, הכל כך שברירי, הכל כך דורש שאבוא- ונפחת בשיחה.

לא חזרת לחייך, גם לא אחרי שנגעת בכתף שלי והבטת עמוק לתוך העינים שלי.

כך במבט החודר הזה, כששנינו לא מפנים אותו לאחור או לצדדים, עמוקים במבטים, האחד לתוך השני, יצאנו מהמועדון, לא זכורה לי הכרות איתך, נדמה כאילו יש ביננו הכרות של כמעט שנה, כאילו שהכל כבר ידוע לי עליך, נדמה שכך היתה גם ההרגשה שלך.

הסיבוב היה שקט, לא הסתכלתי עליך עוד, לא הבטתי בתוך עיניך. לא שמתי לב מה הולך אצלך, לאין מופנה המבט שלך.

צעדנו שנינו דוממים ושקטים.

הבנתי שכיוון ההליכה תלוי רק בי, הובלתי אותך לפינה החשוכה שבלב העיר, אין פה אף אחד, חשבתי לעצמי, וזה בדיוק מה שמצאתי, הסתכלתי עליך, המבט הפך למבט מפוחד, כאילו שרצית ללכת משם, "לא רוצה עוד להיות פה, לא איתך"- רצית לאמר לי, אבל האגו תפס אותך בכל הכוח, הרגשת ששיש לך יכולת לגבור על כולם, כך גם עלי.

השקט ביננו הפך למתח, המילה הראשונה יצאה מהפה שלי- כשנעצרנו ועמדתי מולך, והתקרבתי אליך בגישה הסמכותית והשולטת שלי, כשהפה שלי החל להתקרב לפה שלך, יכולתי לשמוע ממרחק את דפיקות הלב שלך כשהתחלת לחבק אותי, יכולת להרגיש מרחוק את הנשימות הכבדות שלי, וכך, בלי שנגענו האחד בשני ביקשת ממך רק להרגיש.

כך קברתי את החיוך שלך, בלילה ההוא, בשקט שנחרט בראש שלי, בהאנחה שלך כשהסכין שלי נכנסה אליך, וזה מה שרצית, מה שגם אני בחרתי בו, כשביריה אחת אחרונה הדם פרץ מתוך הראש שלי והפגישה הבאה שלנו- תהיה בגן עדן.