לשון הגוף

עינייך מדברות

קוצבות לי עתיד

אני מסכית לסימנייך

ויש חנינה

זמנית

בתמימותי חוזר

אל ציפורנייך

רמיזות מניחוחך

את גופתי מושכות

באף

אחזי בי חזק

עצרי את הסחף

של תהום חיינו

את אבדן האמונה

כי נפצעתי,

מתתי והושלכתי

ככלי שאין בו חפץ

אני קורבן

של מעשה האהבה

אני גוסס בפרפורים

עזים 

את לבי נושכת

שפתייך מדממות

את גופי מושכת

באף

דרכי מאבדת מוצא

ואת סופגת רסיסים

בלא הניד עפעף.

אחזי בי בחוזקה

עצרי את הסחף

של תהום חיינו

את אבדן האמונה

רפאי פצעיי,

החזיריני

מלאי חיי .