גורל

"תסביר לי משהו, למה דברים קורים כמו שהם קורים?"

"זה גורל, כך זה מוכתב"

"אבל הרצון שלי, אם אני רוצה משהו אחר, מה אז?"

"אתה לא יכול לשלוט בגורל שלך"

"ואתה כן?"

"כן, זו העבודה שלי, אני שולט בגורל"

שלפתי סכין והצמדתי אותו לעורק הצוואר שלו "ואם אני שולט בך, אני שולט בגורל?"

"אתה לא יכול לשלוט בי" ענה בזילזול

הידקתי את הסכין לצוואר שלו בכעס  "אם לא תציית לי אהרוג אותך"

"אתה לא יכול להרוג אותי" גיכח

התעצבנתי וחתכתי את העורק בהינף סכין, דם ניגר על צווארו והוא רק הסתכל בי במבט שאומר "אמרתי לך"

החזרתי את הסכין והתחלתי לנגב אותה מהדם בשרוול חולצתי, הייתי מאוכזב ומיואש

"אתה לא יכול רק פעם אחת?" ניסיתי בייאוש  "אני יודע שאתה מסתובב עם הספר של הגורל עלייך, יש לי כאן טיפקס, רק שורה אחת, תמחק שורה, זה כל מה שאני צריך"

הושטתי לו את הטיפקס במבט מתחנן ולהפתעתי הוא הוציא את הספר ופרס אותו לפניי לקראת תחילתו.

בהתרגשות הושטתי לו את הטיפקס. לפתע הוא חטף אותו ממני ומידי השנייה חטף את הסכין, חתך את הטיפקס לשניים ושפך את כל תוכנו על הדפים. הטיפקס נספג בספר ולא מחק אף אות.

"אתה באמת חושב שטיפקס ימחק שורה בספר הגורל?" הרים את קולו

הוא נשען מעל הספר וקירב את פניו לשלי בתנועה מאיימת. דם טיפטף מהצוואר על הספר.

"עכשיו אתה רוצה לירות בי או לנסות להשתמש במחק?"

אבל בלי ששם לב דמו החל לעכל את הספר לא משאיר לא מילים ולא נייר

"לא, זה כבר לא משנה, אתה צודק, אין דרך לשנות גורל"

"ולשלוט בו " הטעים

"ולשלוט בו, כעת אם תסלח לי יש לי הרבה עבודה" למשל להתחיל חיים מחדש.

החדר התאדה ואני חזרתי 30 שנה אחורה כדי לצאת מרחם אימי.

30 שנה לאחר מכן עמדתי שוב באותו חדר עם אותו סכין מול אותו ספר ואותו שליט גורלות, שכנראה גם לו, באיזשהו ספר, היה גורל מוכתב מראש.