חמישים ותשע שנות...

זה לא שיר על מוות,

אז אל תבינו לא נכון.

זה שיר של געגוע

ולא למזרח התיכון.

זה שיר של מחאה

ולא על מלחמה.

חמישים ותשע שנות

וכלום לא השתנה.

הדם שמהלב נשפך,

ניגר כל השנה.

את יודעת אימא,

זה באמת כבר לא חשוב,

אז אל תבכי בבקשה,

גם השנה כבר לא אשוב.

חמישים ותשע שנות

והכל נראה בסדר.

הילדים שלצבא הולכים,

כבר לא הולכים כמו עדר.

את יודעת אימא,

הם משלמים את המחיר הנקוב,

אז אל תפגיני ברחובות בבקשה,

גם השנה כבר לא אשוב.

חמישים ותשע שנות,

זה נראה כבר די רחוק.

התמונות שבאלבום,

כבר מתחילות לדהות.

את יודעת אימא,

למה הבן שלך כל כך עצוב?

לא, אל תגידי כלום בבקשה,

כי זה נושא כל כך כאוב.

חמישים ותשע שנות,

אני כל כך מתגעגעת.

לחברים ששואלים

אני אומרת - לא יודעת.

אתה יודע בן -

זה באמת כבר לא חשוב,

אם תשוב או לא תשוב.

רק אל תבכה עלי בבקשה,

השנה, גם אני כבר לא אשוב...