זה עולמי

כול בוקר, באותה הכוס, מאותה השקית אדומה חומה, עם אותו הריח ואותו הסיפוק הרגעי שאחריו מגיעה תחושת הגועל. די נמאס לי, זה ממש יצא לי מכול החורים. אני פשוט לא מסוגל לראות יותר את העיסה השחורה הזו שנדבקת לכוס כמו בטון, את הטעם המריר, את תחושת הדביקות בשניים לאחר כול לגימה, אבל אני לא יכול לפסיק.

שתיית קפה הפכה להיות סיוט יומיומי, כול לגימה ופרצופי מתעוות, אני ממש סובל מכך. ניסתי כבר הכול, שיעורים מתקדמים לנגמלים עייפים, מדבקה של פוקימון, היפנוזה בעזרת שרשרת חי ענקית, תחליפי קפה כמו בוץ מפוזר או חול מרוכז, אך שום דבר לא עזר. בסופו של דבר בכול בוקר בו עייני נפתחת הן מבקשות רק דבר אחד, והמוח לא יכול למנוע זאת, זה הפך להיות רפלקס.

יש כאלה המכורים לסמים, משקאות חריפים או לסיגריות, אלו התמכרויות נורמאליות, כמובן שהם לא מומלצות ע"י הועד הרפואי הבינלאומי לבריאות ותעבורה, אך יש בהן הגיון מסוים. סמים גורמים לתחושת היי וכך גם משקאות חריפים, סיגריות הן מאוד מסוכנות אך יש בהן משהו מרגיע, מושך, סקסי. ואני נתקעתי עם הקפה. אני אפילו לא יודע עם זאת התמכרות מסוכנת או לא, האם המחלה שנגרמת כתוצאה מהתמכרות לקפה היא חוסר שינה מוחלט, סהרוריות או תפקיד ראשי בפרסומת לקפה טורקי, אבל אני בטוח שאיני נהנה מכך.

יש לי סיוטים כמעט בכול לילה, אני נגש לרופא לבדיקה שגרתית, ובין קיום יחסי מין סוערים עם כוס שקופה לבין בדיקת חומציות בשיניים, הרופא מראה לי תצלומי רנטגן של הגוף שלי. בתצלומים אני רואה ים שחור – חום עצום הזורם בעורקיי וקוביות סוכר קטנטנות צפות להן בתוכו, השיר "קפה טורקי" מושמע בכריזה של המוח, כמה עוגיות מתרכזות במעגל ורוקדות אורה, ואין סוף סלוגנים של עלית מופעים בגאון בפנים גופי. אני מתעורר בלילה שטוף זיעה, גופי רועד בזעם, והדבר היחידי שמרגיע אותי זה קפה, קפה טורקי חזק חצי סוכר.

אנשים נוטים ללגלג עלי ועל התמכרותי, אך אל תקלו בי ראש. כול אחד מתמכר למשהו בחיים, למשהו שבתחילה נראה תמים לחלוטין, ומאוד "קול", ולעיתים אף מהנה, אך זמן קצר לאחר מכן הוא הופך למפלצת שלא ניתן לנצח, מפלצת חסר סיפוק שרוצה עוד ועוד אך אף פעם לא מתמלאת.

אז אם אתם מבחינים בבחור היושב בבית קפה ושותה קפה בכוס קטנה עם מים חמים, תספרו לו עלי ותצילו אותו מהאימה. לי לא נותר עוד סיכוי, אני שבוי בבוציותו ובמרירותו, אך לו יש עוד סיכוי להינצל, אני יודע, אני המשורר.