איש ברמזור

חשבתם פעם מאיפה בא האיש ברמזור? יש קורס בו מלמדים להיות איש ברמזור? יש שני אנשים או שאחד שמתחלף? בטוח יש שניים, אחרת זה היה קשה מדי....

מאז שזכרתי את עצמי רציתי להיות האיש ההוא. חבר שלי צבי רצה להיות טייס קרב, אחותי רצתה להיות רופאה ואני רציתי להיות איש ירוק בתוך רמזור. או שאדום, אף פעם לא יכולתי להחליט.

רק תחשבו לרגע איזה אחלה עבודה. לשבת בבוקסה נוחה עם עוד איש נחמד, כוס קפה פה, סיגריה שם, מדי פעם לקום וללבוש איזה מעיל ירוק מגוכח.או אדום.

בטוח צחוקים.

שמעתי גם שהשכר לא רע ואם האישה עובדת באיזה משרד, את החודש אפשר לסגור פלוס. ואז משפחה. יכולתי לדמיין את הגאווה על הפנים של הבן או הבת כשיגידו: "אבא שלך שוטר תנועה? הא!!! אבא שלי עובד ברמזור, בצומת דיזינגוף עוד, רק אתמול הוא עצר את התנועה בשביל דודו טופז!"

חלומות זה דבר יפה. "אנשים ששוגים בחלומות שוגים בחייהם" כך אמרה אמא שלי ושלחה אותי להיות עורך דין,  וממילא ליד הבית שלי הרמזור כבר היה תפוס. בכלל, זה היה מקצוע די פופולרי. ראיתי הרבה רמזורים בחיים שלי ואך אחד מהם לא היה ריק, חוץ מהכתומים המהבהבים, אבל בהם לא אמור להיות איש בכלל.

זמן רב עבר.  

בינתיים צבי טייס הקרב התרסק בטיסת אימונים, ואחותי הרופאה נתבעה על רשלנות רפואית בסכום של 10 מיליון שקלים ואני עדיין הייתי עורך דין.

איפה הייתה ההזדמנות שלי להגשים חלום?

החלטתי לוותר על העבודה שמעולם לא אהבתי והלכתי לעבוד ברמזור של צומת גדולה.

הייתי צריך לעבור לעיר אחרת בשביל להגיע בזמן כל בוקר והתברר לי שאני עובד לבד ורק יושב ליד הרמזור ולוחץ על כפתור בשלט, מה שהוציא את כל הכיף מהעניין.

גרוע מכך, אחרי תקופה מאד קצרה הייתי מובטל.

מרוב תאונות ואנשים שממילא לא צייתו לרמזורים ההנהלה הורידה אותם ואת כל האנשים מפלסטיק, זרקו לפח.

מחלום גדול נשאר לי רק שלט קטן.