חזרה ליצירות
סיפורים

ספתאל'ה בדרך אליך

ריף | (03/05/2007 08:10) | 78 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
- ספתאל'ה, מה קרה, למה את עושה לי בושות כל פעם שאנחנו יוצאים לטייל?
  זה לא יפה ככה לתקוע עיניים בבחורים צעירים.
- תסתמי.
  למה, רק לך מותר?
  ואם בא לי?
  ירד מהם חתיכה?
- ספתאל'ה, אבל את אישה זקנה בכיסא גלגלים עם טיטול וגם נוזל לך רוק מהפה.
  את עושה לי בושות, את.
  תסבירי לי, מותק, פעם אחת ולתמיד איך אישה מכובדת, אינטליגנטית  כמוך
  מתנהגת כאיזה שרמוטה?
- שרמוטה? אני?
  הלוואי...
- תדעי לך, איך קוראים לך, שדבר היחיד שאני מצטערת עליו בחיי, זה שלא הייתי שרמוטה.
  ואיזה פרס קבלתי על כך?
  תגידי לי את.
  תסתמי.
  הייתי אשת איש חסודה, אם לילדים נפלאים, מרצה באוניברסיטה מכובדת.
  בחיים לא בגדתי בבעלי, וחבל.
  אז איכן הם כולם?
  הטרח הבן זונה הזה, רודף שמלות מזדיין?
  איכן הוא היה כל חיי, כשהייתי צריכה אותו?
  איכן הוא היום?
  מזיין חתיכות חסודות בגן עדן?
  מת לו כמו מלך, בזרועות פרגית בת שלושים?
  כך, בשניה, זבנג וגמרנו, דום לב.
  זה, אני מבינה, פרס.
  ועל מה בדיוק?
  תסתמי.
  וילדיי הנפלאים?
  מתי ראית אותם בפעם אחרונה?
 
  ואני?
  סטודנטים היו בועלים אותי בעיניהם, בהרצאות.
  "נתקלים" בי, כביכול, במסדרונות הפקולטה ונצמדים אל גופי.
  הייתי חשה את גופם הבוער, את כליהם הדרוכים עומדים לבקוע את מכנסי הג'ינס הצמודים.
  אחדים מהם היו משחילים לי פתקים לתוך התיק.
  מתוודים על אהבתם אלי.
  לא הייתי עומדת בפיתוי,
  הייתי קוראת את הפתקים שלהם, מהר, מהר.
  דפים לוהטים היו צורבים את אצבעותיי,
  מרתיחים את דמי.
  ואז הייתי קורעת אותם לגזרים ומשליחה לפח ברחוב.
  אחד מהם, לא וויתר בקלות.
  ערב אחד התעכבתי עד מאוחר בלילה, מתכוננת לכנס.
  נאלצתי לחצות את הגן העירוני, בכדי לקצר את הדרכי הביתה.
  הבחנתי בו,
  נשען על עמוד תאורה, נועץ בי מבט נחוש.
  לא חששתי לרגע.
  הוא היה אחד הסטודנטים המבריקים של פקולטה.
  עברתי לידו בצעד נמרץ.
  ואז הוא שלף את ידו, הצמיד את גופי לגופו.
  שפתיו ננעצו בשפתיי.
  תאווה, שהייתה נצורה בי שנים, הכתה בגופי בעוצמה.
  התמסרתי לנשיקה אינסופית.
  הוא ליטף את שיערי, לחש לאוזני מילים של תשוקה.
  חדירות לשונו הטריפו עלי את דעתי.
  ידיו גיששו תחת חולצתי, משחררים זוג שדיי מוצק ולוהט.
  התמסרתי לליטופיו, ליקוקיו, נשיקותיו, למילות טירוף.
  חשתי את קשיחות איברו הנצמד בין רגלי,
  ידיו החליקה לתוך מכנסי,
  אצבעותיו הסיתו בזהירות את תחתוני הדקיק.
  פלשו לתוכי, לאט,
  יוצקים בי עונג שמימי, עונג בלתי נסבל.
 
  לחשתי לאוזניו: " מתחננת, תניח לי".
  הוא ניתק את גופו מגופי בבת אחת, נעלם בין עצי הגן.
  אספתי את כוחותיי האחרונים.
  תוך כמה דקות הייתי כבר במיטתי.
  גופי רעד, מוחי לא הפסיק  להריץ רגעיי העונג ביני ובינו בלולאה אינסופית.
  אלה היו רגעים של איבוד שליטה.
  נתתי לאצבעותיי להביא אותי אל סיפוקי.
  זו הייתה פעם אחת ויחידה שהרשתי לעצמי.
  אולי על כך מגיע לי את עונשי?
  מה את בוהה בי כך, בלעת את לשונך?
  תסתמי.
- ספתאל'ה, לא מספיק לך מה שאת מחוללת בבית בלילות ברשת?
  מפתה את הגברים הצעירים בצ'אטים , קובעת להם פגישות כאן, בגן.
  המסכנים באים לכאן, מחפשים פרגית עסיסית לזיין.
  ואת נועצת בהם את עיניך וצוחקת להם בפרצוף את הדברים המגעילים שלך,
  נוקבת בשמם.
  מה הם אשמים?
 
- הם, לא, אך הבן זונה שחירפן אותי בגן, כן.
  בן זונה היה צריך לרדוף את נפשי, לטרוף את בשרי, להוציא אותי מכלובי
  לחופשי.
  ומה הוא עשה?
  המשיך להתנהג כאילו דבר לא קרה.
  יש לי מין חלום כזה,ללכוד אותו יום אחד ברשת.
  לחרמן אותו עד מוות ולזרוק כמו כלב מוכה.
  אז עכשיו אני שרמוטה וירטואלית.
  יש לך בעיה עם זה?
  אז תסתמי.
 
- ספתאל'ה?
- תסתמי.
  כשאת סותמת, את דומה ללדי.
  רואה?
  הטרף שלי, מאמש, הגיע.
  עכשיו תסתמי.
           

תגובות

חזרה ליצירות