לשתות

אני חוזרת אחורה,נזכרת ברגעים קטנים ויפים איך הכל נמחק,איך אנחנו נמחקנו?.

האהבה שלנו היא ברירת מחדל ,חזקה ועוצמתית כל כך..ועם זאת חסרת תכלית.

היו לנו הרבה רגעי אושר פעם כשעוד הערכת אותי,כשעוד ידעת מה יש לך ביד היית מעריץ אותי ,אוהב אותי ,מתקשר ,מחזר היום אני צריכה להתחנן לסימן חיים,לטיפת מים במדבר שומם וכשמגיעה הטיפה הזו אני שותה אותה,אני שותה אותה בשקיקה, הורסת כל זכר ממנה ומחכה לטיפה הבאה שתרווה את צמאוני הבלתי פוסק לך.

לפעמים אני מקללת את הרגע בו הכרתי אותך בכלל ,את הרגע בו נכנסת לי לחיים .גילית לי עולם והחרבת אותו כליל ,לפעמים אני תוהה אם אתה חושב בכלל ?,אם אתה תוהה לך מידי פעם.. או שזו רק אני-מכונה מפוצצת מחשבות.

אני רוצה להתקשר אליך, יום אחד בהיר ולומר לך שהכל נגמר,שצריך להמשיך הלאה כל אחד בדרכו שלו,אני מרגישה טוב כשאני חושבת על זה.. מן הרגשת חופש כזאת בלתי מוסברת..אבל אז פתאום אני רואה את החיים שלי בלעדיך והם קרים ,עגומים ,משעממים..אני רואה אותי בוכה ומצטערת זועקת את שמך,סוד,המון סודות קטנים.אני מתעוררת מאלפי מחשבות ,מתשפת אולי אפילו בוכה קצת,כל כך חסרת אונים.

מה איבדנו שם?באמצע הדרך,שגרם לנו להיות כל כך רחוקים פתאום..

וולקנו עצום מתפרץ בי כשאני זועקת,כשאתה שובר בי מוסכמות ,מה יש בך?ואיך ניתן בך הכח לשנות ולשגע את כל מה שאני כל פעם מחדש?.

רומן הנעורים הזה,נהפך לסיוט נעורי ..כל כך רוצה להשתחרר אבל יש צוק למטה,צוק  מפחיד,אני אפול אם ארפה,אני אסבול אם אתמיד.

אני רואה את האהבה שלנו ,הישנה, והיא טהורה כל כך,תמימה, אולי אני הייתי תמימה..עכשיו האהבה שלנו היא מים מזוקקים..יפה לעין וחסרת טעם אני  גומעת אותה בבליעות גדולות ולא מרווה את צמאוני ,לא מרווה אותו.

נסו לדמיין  עצמכם במדבר לוהט אתם בוערים,עייפים,כואבים,מותשים וצמאים ,כל כך צמאים..אתם רואים שלולית קטנה,שלולית קטנה באמצע מדבר שומם,המים כל כך טהורים,כל כך יפים.. אתם מתמלאים אושר אהבה וסגידה לבריאה,מקרבים את השפה על מנת לגמוע מהאושר הקטן הזה והנה,הלגימה הנצחית.. אתם חוזרים לחיים,הדם זורם בוורידים,הלב שב לפעום ואתם מאושרים מתמיד .בטרם הספקתם לגמוע לגימה שניה,בטרם הספקתם להרוות צמאונכם והנהר נעלם ,בלהט המדבר הוא נשרף..המדבר הוא נצחי ושומם רצונכם היחיד הוא -לשתות.