שלגיה

ושלג יורד אצלך, נערם בלובן כפות הרגליים

פתיתים שבריריים עוטים

את אודם שפתייך.

מבעד לשקיפות מעוותת את מנסה לשחרר לחופשי

חצי מבט

ושואפת, כמעט,

את האוויר הממכר. (יש לו טעם מוכר וריח קצת זר)

לפני שהתחילו הסיוטים

רצת יחפה וחבלים לפרקי ידייך, ספוגים

תמימותך, שוזרים

מילותייך.

שיר ערש שכוח מילים

מתערבל בחומם של לילות לבנים

את סופגת את מגע הגלוסקמה, מתאימה את

גופך השברירי לצורתה,

מיישרת את הקפלים בשמלה

ונוגסת.