עשרים וארבע שעות ביממה

"מוזר, מעולם לא ראיתי שמיים מקבלים גוון כסוף-אזמרגד בזריחה" חשבתי לעצמי בעוד הולך עם מגש הפיצה ברחוב.

הייתי רוצה לקבל את הקרדיט בתור אחד שראה זריחה או שתיים בחייו. על הג'קט שלי היה רשום "פיצה איטליינו- עשרים וארבע שעות ביממה, שבתות וחגים", ולא לחינם.

זה לא שייעדתי לעצמי חיים של זריחות מיוחדות ושליחויות פיצה ליליות, או לעבוד בחגים כמו שעשיתי היום, אבל הייתי צריך כסף לשלם שכר דירה וחשבונות, ובחמש בבוקר של אחד מימי חג החנוכה מישהו ממש רצה פיצה משפחתית עם זיתים.

נכנסתי לבנין, עליתי לקומה, דפקתי בדלת, נתתי את הפיצה.

אפילו קיבלתי טיפ נדיב.

ירדתי במעלית ויצאתי לרחוב

בינתיים השמיים כבר הספיקו להשתנות לתכלת הבהיר האופייני להם, אבל לי, עדיין היה רשום "פיצה איטלינו- עשרים וארבע שעות ביממה, שבתות וחגים", ולא לחינם.