בוא נבדוק את זה שוב, ניסה לתפוס מקום גדול יותר. לרוץ לעבר מגלה, אבל ללא הצלחה. צילה הרגיעה אותו. "אל תדאג, כל עוד יוסי מגלה סימני חיים, יש סיכוי לסוף טוב. הכי חשוב הוא לשמור על יוסי בחיים. יש לנו מספר אויבים, וצריך לראות איך אנחנו מתמודדים איתם. מגלה כמובן הוא לא שלילי, אבל הוא זה שהביא אותנו לכאן. יש לו מטרה, ואנחנו לא נמצאים בפריים שלו. הוא לא טורח אפילו לספר לנו עליה. חוץ ממנו האויבים הכי גדולים שלנו, אה כלומר של יוסי הם ציניקן והפצצה. נמנומי לא שלילי, וכל האחרים עוד קטנים מכדי להתייחס אליהם. שלא לדבר כמה מאיתנו אבדו בשלג. תראה אותם. עוברים קטנים וקופאים".
בוא נבדוק את זה שוב, לא ממש אהב את צילה, אבל לא היה לו משהו מוצק נגדה. מאחר שכל דבר שאמר ועשה הוא שקל שוב ושוב לפני כן, לא היו לו הרבה מעשים ברזומה שלו. אבל צילה היתה קול הגיוני, ולשניהם היה ברור שיוסי בסופו של דבר הוא המפתח לכל דבר. אסור שמישהו יכבוש את יוסי, צריך לתת ליוסי להכיר את כולם. להביא אותו למודעות, ולתת להם להשתלב בחייו. אם אפשר לוותר על מישהו, זו דווקא הפצצה, אבל מי רוצה לוותר על פצצה שכזו. בסתר לבם, כל הגברברים שבחבורה ערגו לפצצה, אך בו זמנית חששו ממנה.
כעת יוסי כבר לא היה בזרועותיה של צילה. מגלה הצליח לחטוף אותו ורץ קדימה. נמנומי התעלף גם הוא, וצריך היה לסחוב גם אותו. איש לא הסכים לסחוב אותו, ומגלה נאלץ להתקדם גם איתו. מאחר שנמנומי כבר לא היה עובר, אי אפשר היה להשיל אותו בשלג. אי אפשר היה לטפטף אותו כטיפה אדומה ולהיפרד ממנו סופית, אבל מגלה היה כל כך נחוש בדעתו להגיע למחוז חפצו, שעוד דמות על גבו, כלל לא הפריעה.
בוא נבדוק את זה שוב הקשיב לצילה ושמע כל ניואנס בקולה. היא נשמעה כמו אמא דואגת. "לפעמים במצבים כאלה, עדיף שהאמהות לא יהיו חלק מרפרטואר האישיויות" חשב בוני
אבל צילה לא התכוונה להעלם ולא נראתה כמי שמתכוונת להתעלף. בוני התחבט בסוגיה והחליט בסופו של דבר לשתף פעולה דווקא עם מגלה. היה לו ברור שמגלה לא מתכוון להרפות, וכי יש לו תכנית. הם לא הלכו סתם סחור וסחור, כפי שקרה להם כבר בעבר, כאשר יוסי ניסה להגיע למקומות כל שהם אליהם ניסו לכוון אותם אנשים בנפשו השסועה. הפעם מגלה לקח את כל ההובלה על עצמו. לא היה טעם להתעמת איתו, לנסות להניע אותו מכך, ויותר מזה, בוני הסתקרן מההרפתקה שנכונה להם.
הוא הבין את דאגתה של צילה, לא רק ליוסי אלא גם לגופה המתרחק והולך עם כל צעד של מגלה, אבל זו רק מכונית.
מרגע זה, חייו של מגלה פתאום נראו קלים יותר. צעדיו היו קלים יותר, יוסי נראה קל מתמיד. מגלה לא חש בהצטרפותו של בוני להובלה. בוני מעולם לא היה דמות מורגשת מבחינת מגלה. האפקט שלו היה כשל ניצבים. בכל פעם שמגלה נאלץ להופיע מול קהל האנשים שהצטופפו בתוך יוסי. אין פלא, שמגלה לא הבחין כלל בבוני ההולך לידו.
בוני היה טיפוס מתבודד. הוא לא ראה באף אחת מהדמויות פתטית, או להיפך, נעלה או מובילה. הוא לא נדרש להן כדי שיסבירו את מהותן, אך גם לא התערב בהחלטותיהן. הוא היה מן צופה צדדי, אוסף נתונים לעצמו, ומחליט עצמאי. ההחלטות היו קשות לו מאוד. תמיד היה צריך לפעול בכל דרך רציונאלית כדי להביא את עצמו לכלל החלטה, וגם אז היה שוקל שוב אם אכן הוא הולך בדרך הנכונה, אך כעת, חש תחושת דחיפות בקבלת ההחלטה. לראשונה מאז צץ, הוא נדרש לקבל החלטה תוך כדי תנועה, ללא עצירה, ומתוך דחיפות. לראשונה מאז צץ, חש בוני שהוא שלם לגמרי עם ההחלטות שלו. הוא חש שהוא למעשה יוסי, רק שעליו לגדול. ברגע שיוכל להכיל את האחרים, תהיה הדברות הגיונית בין כולם. אבל עד אז, הוא ילך איתם כאחד מהם. הוא לא שיתף איש בתחושותיו, ואפילו צילה לא יכולה היתה להבין מה מתחולל במוחו. אפילו ציניקן תהה פעם על קנקנו, אך מאחר שמדובר בציניקן, כמובן שפטר אותו בכלום, ומאז הפסיק לראות בו כגורם מנווט.
אלא שבאותו הרגע שהחליט בוני להצטרף למגלה, חל בו משהו. לאט, דמותו הפכה יותר ברורה. יותר שלמה. האחרים היו מותשים מדי וסוערים מדי מכדי להבחין בכך, אבל מי שנגרר, ולא השתתף בסערות. כמו למשל נמנומי, יכול היה לומר בוודאות שבוני השתנה.
פצצה, מעצם היותה פצצה, כולה סוערת, ניסתה כעת להתקרב למגלה. הוא היה התמיר והמושך מבין כל הגברים בחבורה. הוא היה מצודד, מנהיג, ואצלו היה מונח מפתח חייו של יוסי ברגע זה.
מהרגע שהתאוששה מקפיצתו של יוסי לידיו של מגלה, החלה פצצה לישר שמלתה ולהתקרב אל מגלה. צועדת לצידו, מתחככת בגופו כבדרך אגב.
בוני לידו היה בלתי מורגש כלל מבחינתה של פצצה. הוא הבין את כוונותיה, אך החליט להמשיך ולהיות בלתי נראה מבחינתה. אבל מצידו השני של מגלה, החל בוני לקחת פיקוד על יוסי. לאט לאט, עבר יוסי מידיו של מגלה אל בוני, וצעדיו של מגלה הפכו קלים יותר.
בוני כלל לא התקשה לשאת ביוסי. מבחינתו זה היה אך טבעי. מגלה הלך נחרץ מתמודד היטב עם פצצה. מאחר שהיה כל כך מכוון מטרה, פצצה על כל חמודותיה היתה כמעט בלתי נראית עבורו. פרט לאתנחתה של רכות מדי פעם, אך לא הצליחה להצר את צעדיו.
בוני גיבש תכנית משלו. להתחיל ולהיות נראה עבור מגלה בלבד. אולי דרך צילה, שכמובן ראתה תמיד את כל הדמויות הנסתרות והגלויות.
צילה מבחינתה החלה להשתרך מאחור. ללא גופה, ללא יוסי ועם דמותו של בוני ההולכת ומתחזקת, דמות הגיון צרוף אף היא, חשה צילה מאוימת וחסרת חשיבות. בוני מבחינתו מעולם לא התכוון לאיים על צילה, אך מה שצילה רואה, בוני עוד לא למד לראות. וצילה כבר ראתה את היחלשותה.
בוני התקרב אל צילה, אך היא התעלמה מנוכחותו. אלא שלבוני היה את יוסי ברשותו. ברגע שצילה הבחינה בדמותו המיוסרת של יוסי בזרועותיו של בוני, שינתה גישה והתקרבה חזרה.
בוני הסביר לצילה את ההיגיון שבהצטרפות למגלה. צילה הנהנה בהבנה והציעה לבוני להקל עליו ולקחת ממנו את יוסי המעולף.
בוא נבחן שוב את הדברים שמע בוני את עצמו אומר שוב לצילה. יוסי עבר לידיה האוהבות והבלתי מתפשרות של צילה. בטוח במקומו, השתנתה הבעת פניו ממיוסרת לרגועה, ושוב אפשר היה לראות כי במוחו לא עובר כלום. הוא ישן שינה מתוקה, ממנה יתעורר כשהוא לא זוכר דבר ממה שאירע לו.
כשיוסי בזרועות צילה ובוני לצידו, יכול היה מגלה להמשיך במהירות רבה יותר אל המטרה. בוני ניסה לברר לאן הוא מוביל אותם, אבל מגלה חשש מהתנגדויות. הוא היה כל כך מכוון, כל כך דרוך, שום דבר לא יכול היה להסיט אותו כעת מהמטרה.
"אני חושבת שהוא מתחיל להתאושש" שמע יוסי קול מעליו. עיניו היו עצומות. בעיני רוחו הוא ראה את צילה מוטלת בצד כביש אחד, ללא דלק, ועם כל הציוד שלא לקח. המראה הבעית אותו, כמעט שקם אבל גופו הכואב סימן לו אחרת. "זו רק מכונית" שכנע את עצמו. "ועוד טרנטה". לראשונה בחייו יצר בוני קשר עם יוסי. צילה חשה נבגדת, אבל יוסי היה ער. כל השתלטות היתה בלתי אפשרית, אלא אם כן תבוא התמודדות גלויה.
בוני הבין דבר נוסף שצילה לא השכילה להבין. גם הם התעלפו. בוני הבין כי הם מצויים בתוך מקום סגור, ומטופלים על ידי אדם נוסף, שלא מעולם הישויות שלהם. מישהו הוביל אותם לשם. בוני קרא למגלה. צילה התרעמה בשקט. יוסי נסער ולא הבין מדוע. בוני הבין את המתרחש: צילה חששה שמגלה יקים אותם שוב להמשיך בהרפתקה. גופם היגע לא יוכל לשאת את המשך המסע. אלא שבוני האמין כי מגלה הוא שהביא אותם לשם. מגלה לא נמצא בשום מקום. בוני חיפש וקרא בכל המחוזות ומגלה לא נמצא. "הייתכן שלכאן כיוון מגלה להגיע? הייתכן שמשהגיע למחוז חפצו, יכול היה מגלה פשוט להימוג?" חשב בוני. צילה העירה את נמנום ובקשה שיתיישב על בוני. נמנום הבין את החשיבות, והתמקם על גבו של בוני, שמאותו הרגע, לא יכול היה לקום, ושקע בשינה עמוקה.
יוסי וצילה נותרו לבדם. צילה חשה מאוימת מתמיד. בתוך גופה, תמיד הצליחה להתמודד עם כל הנשים שיוסי הביא, ולגרשן. אך מחוצה לו, וללא יכולת להתגלות במלוא הדרה מול יוסי, חששה שהאישה שהתגלתה להם קודם לכן, תהפוך לאיום עבורה, אבל כעת, לא היה בכוחה לעשות כלום. היא העדיפה להירדם דקה אחרי שבוני שקע בשינה. הגיע זמן יוסי.
