להרוג את הזמן KILLING TIME
אהרון אינגר, היה גאון במלוא מובן המילה – וגאון מחשבים בקנה מידה עולמי.
בגיל 9 זכה לתהילת עולם כשהמציא את העגיל הסלולארי, שהחליף את האוזניה הסלולארית והזניק את כל עולם התקשורת בכמה שנים קדימה.
שלוש שנים אחר כך כבר פיתח את השבב האלקטרוני, שהחליף את האוזניה ע"י השתלה בתנוך האוזן.
משפחתו של אהרון עברה להתגורר ברובע העשיר ביותר של ניו-יורק ואהרון למד בבתי הספר היוקרתיים ביותר של ילדים מחוננים.
בגיל 15, הבין אהרון שכל העולם הסובב אותו נהנה מפרי עמלו:
הוריו היו נוסעים לחופשות ומטיילים בעולם. היו מארגנים ארועי חברה נוצצים וחיים נהדר על המענקים הכספיים שזרמו על שמו.
אהרון מצא את עצמו מתקשה לכעוס עליהם, כי הם היו כל כך מאושרים.
הם הרעיפו עליו חום ואהבה, אך על דבר אחד עמדו והתעקשו עד כדי מלחמת חורמה עם אהרון הצעיר – עליו לסיים את לימודיו ולעמוד בזמנים שהוקצו לו בהגשת הפרוייקטים שחברות רבות היו שוכרות את שירותיו הגאוניים ואף נלחמות על הזכות לעבוד איתו.
הלקוחות ידעו שאהרון מספק את המוצר המשובח ביותר שאליו יכלו לשאוף.
אהרון היה פרפקציוניסט. הכל היה חייב להיות מושלם מבחינתו.
אך תמיד הפריע לו לחץ העמידה בזמנים.
אהרון אהב לעבוד בקצב שלו. ידע היטב כשניתנה לו יד חופשית בלוח הזמנים, שיניב את התוצאות הטובות ביותר. לקוחות שהבינו זאת ואפשרו את הגמישות הרצויה, היו זוכים לתוצאה מופלאה, שלא פעם ולא פעמיים נרשמו כעוד פטנטים מרשימים של הגאון הצעיר.
אהרון סיים בהצטיינות את התיכון והאוניברסיטה תוך שלוש שנים בלבד!
ביום שדרכה כף רגלו מחוץ לקמפוס מיהר להכריז על עצמאותו ועזב את בית הוריו.
השאיר להם קצבה נדיבה עליה ימשיכו לחיות ולהנות מאורח החיים הנוח שהורגלו בו ואת השאר שמר לעצמו ושכר לעצמו לופט עלוב למראה במנהטן, שאותו שיפץ בכספו והפך אותו למעבדה ממוחשבת לכל דבר.
כעת הוא קבע את סדר היום.
אהרון בחר לעצמו את לקוחותיו, סינן אותם לפי סוג הפרוייקט שביקשו וכמובן, לפי לוח הזמנים הגמיש ביותר.
לאט, לאט הבינו הלקוחות שאם הם רוצים להנות משירותיו של אהרון, עליהם לשלם את מלוא המחיר וגם לקבל עליהם את הקצב שהכתיב להם.
לא שהיה איטי. חלילה. ההיפך היה הנכון, אך מכיוון שהיה מקפיד על כל פרט קטן ומדקדק עד כדי אובססיביות כדי להגיע לשלמות, היה חורג תמיד מהזמנים אליהם שאפו הלקוחות להגיע.
אי לכך, התחילו לקוחות רבים לוותר על שירותיו. הם העדיפו את המהירות על האיכות.
לאהרון זה לא הפריע. הוא היה נאמן לדרכו. עבודתו היתה אומנות בעיניו ולכן לא היה מוכן לוותר בכהוא זה על דרישותיו.
השנה היתה שנת 2012 כשחברת "רולקס" האגדית פנתה אליו לשכור את שירותיו להמצאת תוכנה שתחבר את כל שעוני העולם אל שעון אחד מרכזי.
תוכנה שתותקן גם בשעוני היד וכולם יהיו מסונכרנים עם השעון הגדול ביותר בעולם – הלא הוא הבּיג-בּן. התוכנה תדע להמיר את שעון הקיץ בתזמון מושלם בכל העולם ותדע לשמור על הפרשי השעות המדוייקים בין הארצות השונות.
על פניו, לא תוכנה מסובכת במיוחד, לפחות לא בשביל אהרון מיודעינו.
אך לוח הזמנים היה קצר ולחוץ ביותר.
שלושה חודשים בלבד הוקצו לו להשלמת המבצע. יהיה עליו לסיים את העבודה עוד בטרם תכנס השנה החדשה. על התוכנה להתחיל לעבוד ולפעול באופן סדיר, מערב ראש השנה החדשה, בחצות הליל כשכל השעונים יוכלו להתאפס לפי זמן גריניץ'.
שלושה חודשים זה מעט מדי זמן, הוא רטן והתלונן בפני איש הקשר של חברת "רולקס". התוכנה שתתקבל תהיה כזו שכל "האקר" מתחיל יוכל לפרוץ אליה ולשבש את המנגנון המדויק של הזמן וליצור תוהו ובהו שלם בשניות.
כך הזהיר אותם כשהתחיל לעבוד ובכל פעם שהיה מתקשר איש הקשר לברר את העמידה בזמנים, היה אהרון מורח אותו בשקרים, מתוך אמונה שבסופו של דבר יבינו לקוחותיו, שהם חייבים לשחרר את החבל ויתנו לו לעבוד בקצב שלו.
אם יגיע לדקה ה-90 ולא יהיה מוכן, לא יוכלו לעשות דבר. הם כרוכים סביב אצבעו והוא היה בטוח שתכניתו תפעל.
שבוע לפני תום השנה, בערב חג המולד, כשהרחובות לבנים וצחורים משלג כבד ומלאים בקונים וחוגגים לרוב, הגיע היום האחרון שבו היה אמור אהרון להגיש את עבודתו.
למחרת היום היתה אמורה להתבצע הפעלת הרצה, לבדוק שהכל פועל כשורה.
אהרון התנצל עד עמקי נשמתו, כשתירץ באוזני נציגי חברת "רולקס" את הסיבות הרבות לכך שלא סיים את הפרוייקט.
"זה בסדר. קח את הזמן שלך..." איש הקשר של החברה זרק בסרקסטיות וניתק את השיחה לפני שלאהרון היה מה לומר.
אהרון היה מרוצה מעצמו. הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.
לא יקרה כלום אם יחכו עוד שבוע כדי לקבל את התוכנה הטובה ביותר והחסינה ביותר, שהומצאה אי פעם! ועל שמו תהיה רשומה עוד הצלחה עולמית.
גם הכסף שיחק תפקיד הפעם.
התמלוגים שיגיעו מעבודה זו, הבטיחו לאהרון פרישה מוקדמת מעבודה והוא יוכל לעשות את מה שרצה לעשות כל חייו –
לבזבז את הזמן.
לא לעשות כלום.
בלי שאף אחד יגיד לו מה לעשות ובשביל מי לעשות מתי כמה ולמה.
אהרון רצה לפרוש למקום מבודד, שם יוכל להגות ולתכנן באין מפריע את פרוייקט חייו – המצאת מכונת זמן, שבעזרתה יוכל לעצור את הזמן, כל אימת שיחפוץ בכך.
למחרת היום, כשהוא מדשדש ברגליו בשלג שנערם ב"טיים סקוור" וידיו עמוסות מתנות להוריו היקרים, שהיו אמורים להגיע לביקור ראשון מאז עזב את הבית, לכדה את מבטו כתבה ששודרה LIVE על מסך הענק המפורסם של הכיכר המרכזית בניו-יורק: "אנו נמצאים כאן, בלונדון אנגליה, למרגלות הביג-בן הזקן שממש בימים אלו זוכה לעדנה מחודשת, כשבזכות תוכנה מיוחדת שהומצאה ע"י הבחור הצעיר הזה, (שדרן החדשות הציג את הנער שעמד לצידו) יחוברו כל שעוני העולם וגם השעונים הקטנים על ידיכם אל אותה תוכנה נפלאה וכולנו נהיה מדוייקים ומתואמים בכל רחבי כדור הארץ. נמצאים איתנו כאן גן נציגי חברת "רולקס" שאחראית למבצע הענק הזה – חיבור העולם כולו לשעון אחד גדול! אדוני, האם תוכל לספר לנו..." השדרן המשיך לברבר ולאהרון נפלו כל המתנות מהידיים.
"הרמאים, השקרנים, הנוכלים האלו!!!" קילל אהרון נמרצות את לוח השידורים הגדול. הוא אפילו לא טרח להרים את החבילות העטופות שנפלו לשלג ופנה בריצה מהירה לשוב אל ביתו.
"פעל!" ציווה על המחשב בביתו להפעיל את כל המערכות החשובות והתיישב בכיסא העבודה שלו.
היה לו זמן, בדרך הביתה כשרץ אחוז תזזית, לחשוב על הדרך הטובה ביותר בה יוכל להתנקם בחברת "רולקס" האגדית, שרימתה אותו ורמסה את כבודו.
בימים הבאים בהם רצה תוכנת הביג-בן בהצלחה – ישב אהרון ושקד על פריצת התוכנה של המתחרה הצעיר. הוא לא יעבור להם על זה בשתיקה.
לא רק שישבש את התוכנה, כי אם יהרוס אותה ויצור נזק בלתי הפיך, שלא יהיה ניתן לשחזור או לתיקון. הם עוד יצטערו על היום שלא נתנו לו עוד קצת זמן...
בדיוק בחצות, כשהתחלפו התאריכים בין שנה לשנה, התאפסו כל השעונים בעולם והתחברו אל התוכנה המרכזית של הביג-בן.
בכל העולם חגגו אנשים את ההישג הטכנולוגי החדש וחזרו שתויים אך מרוצים לבתיהם.
כמה שעות מאוחר יותר בשעה 09:00 לפי שעון גריניץ' (והעולם כולו) עמדה קבוצה של תיירים יפנים למרגלות הביג-בן ועסקה בצילום הפלא הטכנולוגי החדש/ישן.
לפתע נשמעו קריאות בהלה ביפנית, עולות מקרב חברי הקבוצה.
הם הצביעו בהתרגשות לכיוון מחוגי השעון, שפשוט עצרו מלכת!!!
עוברים ושבים החלו להתקבץ ולהתבונן במחזה ועד מהרה התאסף במקום קהל רב ונרגש, שהביטו לסירוגין על מחוגי השעונים הגדולים ואחר כך על מחוגי השעונים הקטנים שעל ידיהם, שבאורח פלא, עצרו גם הם!
תוך דקות החלה השמועה להתרוצץ מקצה אחד של העולם למשנהו.
ידיעות החלו לשדר על המחדל הנורא ואנשים שנשאלו ע"י חבריהם מתי אירע הדבר, פשוט לא ידעו לומר מה השעה.
תוך שעה נהיה תוהו ובהו עולמי ואף אחד כבר לא ידע אם שעת בוקר או צהרים היא זו. אנשים אחרו לעבודה, לא התעוררו ולא יצאו מהבית כי לא ידעו באיזה שעה עליהם להיות במקום אליו היו אמורים להגיע מלכתחילה.
הבורסות לא נפתחו והמסחר שותק. תוך שעות אחדות נוצר משבר כלכלי עולמי, כשגם בעלי העסקים העצמאיים לא פתחו את עסקיהם, כי לא היה בשביל מי!
רכבות לא נסעו, בתי ספר שבתו, בתי חולים התמלאו עד אפס מקום מאנשים היסטריים שנלחצו מאובדן הזמן, אנשים הסתובבו ברחובות מבולבלים חסרי אונים ואובדי עצות.
נציגי "רולקס" התראיינו בכל מהדורת חדשות אפשרית, נתבעים לתקן במהרה את התקלה האיומה שפקדה את העולם ולהחזיר את הסדר על כנו.
אחרי כשעתיים נוספות (כי אף אחד כבר לא ידע לומר כמה זמן עבר בדיוק מאז ההצהרה האחרונה) בהן ניסו טובי המוחות הטכנולוגיים למצוא פתרון לסקנדל הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית, הבינו אנשי "רולקס" שאין באפשרותם לתקן את הנזק. הם יצאו אל מול מצלמות העולם כולו והודיעו קבל עם ועדה על אוזלת ידם.
בהלה המונית אחזה בציבור, מקיפה את הגלובוס כולו.
ובלופט הקטן שלו שבלב מנהטן, ישב לו אהרון אינגר – והיה מאושר!!!!
הוא הרגיש כמו אלוהים קטן שיצר לעצמו תוהו ובהו חדש, לפני שיחריב את העולם ויבנה אחד טוב יותר, שבו אנשים יעריכו את הזמן שלהם עלי אדמות.
העולם המשיך להתרסק.
התעשייה הכלכלה המוסדות הצבא – כל מה שהיה מסודר ומוכר – התערער עד היסוד.
למחרת בבוקר הוכרז על פתיחת חקירה משותפת של הסי.אָיי.אֵיי והאף.בי.איי והסקוטלנד-יארד והק.ג.ב והמוסד והאינטרפול – כולם יחברו יחד לנסות ולגלות מי עומד מאחורי המחדל הנורא.
אהרון ידע שזה רק עניין של זמן עד שיעלו על עקבותיו ולכן עשה את כל הנדרש כדי להיעלם מהשטח. הוא שילם שכר דירה לעוד חודשיים מראש, קנה לעצמו תעודת זהות מזוייפת ופאה נוכרית ומשקפי שמש וכל דבר נוסף שיעזור לו להסוות את עצמו. אחרי הכל, פרצופו היה מוכר וברגע שיתחקו עליו יפרסמו את קלסתרו בכל מקום אפשרי. הוא קנה לעצמו רכב קטן וארז מזון לכמה ימים. התקשר להוריו והודיע להם שהחליט לצאת לחופשה בחו"ל לרגל החג.
בדיעבד מסתבר, שזו היתה ההודעה שהסגירה אותו. מי יצא לחופשה כשהעולם כולו שרוי בפאניקה ואין טיסות כלל וכלל?!
כשפרצו השוטרים לדירתו, האוכל במקרר כבר פג תוקפו ובעל הבית לא ידע לומר דבר מעבר לכך שאהרון היה בחור שקט וחביב ותמיד שילם בזמן. קצת מוזר ומתבודד, אולי הומו כי מעולם לא חזר עם בחורות אל ביתו ולא נשמעו מדירתו רעשים מוזרים ומיותרים.
מרדף נואש התנהל בעקבותיו של אהרון, מתוך תקווה שאם ימצא ויתפס ויובא במהרה למשפט, תתוקן התוכנה והכל יוכל לשוב לקדמותו.
בינתיים, אנשים המשיכו להסתגר בביתם, לא יצאו לעבודה, לא הלכו לקניות, כי גם עובדי החנויות לא הגיעו למקום עבודתם.
המצב הוגדר כקטסטרופה בינלאומית אוניברסלית ואנשים לא זכרו מתי בפעם האחרונה חששו כל כך לחייהם.
אף אחד אפילו לא חשב לנסות למדוד את השעה לפי השמש... רק להביט בצל ולכוון מחדש את השעונים.
ואף אחד לא ידע לומר מה השעה.
זה לקח עוד בערך שבוע עד שאהרון נתפס.
פשוט נמאס לו להיות לחוץ ודחוק בזמנים, כשכל פעם נשפו הכוחות המיוחדים בעורפו. הוא הוריד בוקר אחד את הפאה והכובע ונכנס לתחנת משטרה אחת קטנה, אי שם בארקנסו הרחוקה ושוטר המום שנשאר לאייש את התחנה, הזעיק בערך את כל הכוחות במדינה.
סירנות יללו כשכל צבאות ארה"ב החופשית הקיפו וכיתרו את המקום וכשידיו מורמות באוויר ומאות רובים מכוונים לעברו, יצא אהרון אל עין המצלמות שריחפו מעליו בהליקופטרים טורדניים, כשהוא שקט רגוע ומפוייס.
את הנזק שיצר אי אפשר היה לתקן – אפילו לא הוא בעצמו וכשעמד על דוכן הנאשמים והואשם בפשעים כנגד האנושות, גיחך אהרון בפני חבר המושבעים על כל הבורות שסביבו ועל אי יכולתם לתפקד בגלל תקלה שולית וזניחה במהלך החיים.
המשפט היה המתועד ביותר בהיסטוריה למרות שאנשים לא ממש ידעו באיזו שעה תשודר המהדורה הבאה, אבל בסופו של דבר אנשים התחילו להבין שזה באמת מגוחך וחזרו להשתמש בשעונים על בטריות.
אהרון הוכרז כבלתי כשיר להעמדה לדין והוגדר כאדם לא שפוי לחלוטין!
כשהוא כפות בכתונת משוגעים, הובל אהרון אל בית החולים הפסיכיאטרי השמור ביותר באמריקה.
כשנסגרו דלתות הפלדה הכבדות מאחוריו והוא נכלא בתוך תאו המיוחד והמבודד, חשב אהרון לעצמו –
"הו! איזה יופי! עכשיו יהיה לי את כל הזמן שבעולם, להרוג את הזמן..."
